יום שני בערב. הילדים בציוצים אחרונים לפני שהם נרדמים ואני כבר מחכה לרגע הזה שהמים החמים יגעו לי בראש ואדע שהטירוף להיום נרגע. זה שקר כמובן, כי מדובר בסך הכל בהפוגה קצרה לפני הלילה שבו מתחיל סבב ילדים מקסים: יש לי תינוקת בת תשעה חודשים, אביגיל, שיונקת, מה שאומר שהיא די צמודה אליי כל הלילה, וכשאני אומרת צמודה אני מתכוונת ממש עליי. ישי, בן שלוש עוד רגע, כמעט תמיד צמא באמצע הלילה. אוריה בן השש מעדיף להתעורר בארבע בבוקר ולא להצליח לחזור לישון (למה? אני שואלת אותו ואת בורא עולם). ונועם, בן ה-11, חולה עם חום ופשוט אומלל מזה שהוא צריך להוריד הילוך.
ואני, ברגע הזה שהם נרדמים מתחילה לחשוב: אני אמא טובה? כמה כעסתי? כמה חיבקתי? כמה סבלנות היתה לי אליהם? וכשעודד בעלי המתוק נכנס הביתה, חייכתי אליו? אמרתי לו שלום? או הנהנתי משהו תוך כדי שהעברתי לו את אביגיל ורצתי למדוד לנועם חום?
זה רגע כזה של חשבון נפש. לפעמים אני יוצאת זכאית, אך לרוב, לצערי לא. אבל אני חושבת שזה מה שזה אומר להיות אמא - לפעמים לפספס ואז להיזכר. ואז שוב לשכוח (טפשת הריון, טפשת לידה או סתם טפשת כללית). אני רק מקווה, שכשהילדים שלי יגדלו הם יזכרו את הפעמים שכן יצאתי זכאית, ולא את אלו שלא.
בוקר, יום חדש. הבוקר תמיד מתחיל באנרגיות אצלי, אצל עודד פחות, וגם הילדים לאט לאט מדביקים את הפער. קורנפלקס, קצת מכות ביניהם, הרעש מתגבר בבית וכולם על הרגליים. בינתיים אני גומעת קפה ועוד אחד ומנסה לארגן ארבעה ילדים לפני שאני רצה לצילומים של מאמאלנד. והיום זה יום מיוחד כי לאוריה יש יום הולדת. הוא בן שש וההתרגשות גדולה: קוסם, בלונים, ממתקים, עוגה, שקיות הפתעה, קישוטים, להזמין פיצות, אוכל להורים – סלטים, קישים, אנטיפסטי, חסות, קייל, בלסמי, פירות חתוכים. אמא'לה, רגע! מישהו מוכן לעצור את הרכבת ולתת לי לרדת?
יש רגעים שאני מרגישה שהחיים שלי רצים בהילוך מהיר וכל מה שבא לי זה רגע לעצור. סתם לשבת על הספה ולהשתעמם. מתי בפעם האחרונה סתם בהיתי? מצד שני, כשאני חושבת על זה עוד דקה, אני תמיד מגיעה למסקנה שבהיתי-צפתי-ריחפתי מספיק!
צהריים. סיימתי את השידור של מאמאלנד, אני מחליפה בגדים בזריזות ורצה לאוטו. עשר דקות ואני בבית. זה אומר עשר דקות להחליט מה להכין לאכול, מה לעשות עם הילדים אחר הצהריים, מה צריך מהסופר? בכניסה לבית הלב שלי תמיד דופק. אני מודה, אני מתרגשת כשאני נכנסת הביתה. תמיד בשנייה הזאת ילדת הפנימייה שבי יוצאת החוצה והיא שמחה שיש לי בית ומשפחה.
עודד מחזיק את אביגיל והכל מתוזמן בדיוק להנקה שלה. אני נרגעת איתה על הספה כמה דקות (שם אני סוגרת את הלו"ז בראש להמשך היום), ובזמן ההחלפה מצד שמאל לימין אני מכניסה פילה סלומון לתנור, מורידה איפור וחוזרת לעצמי. אנחנו אוכלים ביחד אם מסתדר, ועודד הולך להביא את הקטנים מהגן.
וככה נראית פחות או יותר יממה נורמלית שלי. אז נעים מאוד, אני עדן, נשואה ואמא לארבעה, ואפילו שאני חיה במסלול המהיר, ואפילו שאני עושה טעויות באמהות שלי, ואפילו שאין לי זמן לעצמי, אני מודה על הכל ומאחלת לעצמי - עוד בנות!
"מאמאלנד" משודרת בימי ראשון עד רביעי, בשעה 12:00 בערוץ 24