קשר בין אחיות הוא לעתים מאוד מאתגר ויש הטוענים כי מורכבות הקשר מלווה בקנאת יתר אך בו בזמן, בחברות חסרת גבולות. לרגל יום האחיות הבינלאומי שחל היום (7.8.16), פגשנו אחיות מעולמות, גילאים ועיסוקים שונים, שהחליטו לחוות את היומיום שלהם הכי צמוד שיש, עם קריירות משותפות ומשיקות אחת לשנייה. על הקשר המיוחד בין שתיים (ויותר).
התחרותיות בינינו מחזקת אותנו: האחיות שמייצגות את ישראל בעולם בגלישת גלים
ענת (16) ונועה (14) מוכרות בעולם הגלישה כאחיות ליליאור. הן זכו לייצג את ישראל יחד בתחרויות ברחבי העולם ולככב בפסגת הטבלה העולמית. שתיהן נדבקו בחיידק הגלישה כשהיו בנות 6 ואף מתחרות אחת בשנייה באליפויות בארץ ובתחרויות ברחבי העולם.
ענת, שעולה עכשיו לכיתה י"א, מספרת שהפעם הראשונה שהבינה שמדובר בהרבה יותר מתחביב הייתה כשהשתתפה באליפות ישראל, כשהייתה בת 10 בלבד ובגיל 12 כבר קטפה את מדליית הזהב. נועה הצטרפה לענף בזכות אחותה הגדולה. "אנחנו מתחרות אחת בשנייה כבר חמש שנים, גם באליפויות הארץ וגם זוכות לייצג יחד את ישראל בתחרויות ברחבי העולם באמצעות סיוע של איגוד הגלישה בישראל והתאחדות 'אילת' לענפי ספורט תחרותיים לא אולימפיים", מספרת ענת.
לתחרויות והאימונים האינטנסיביים יש השלכות על הקשר ביניהן, אבל הן יודעות איך לקחת את זה למקום החיובי. "קשר בין אחיות הוא דבר מורכב ובין כל אחיות יש תחרות סמויה מן העין - כאן אנחנו פשוט נותנות לה ביטוי חיצוני ומוחשי וזה רק הופך את הקשר לחזק יותר. החוויות המשותפות מציבות אותנו בסיטואציות שלא קורות באופן טבעי לאחיות אחרות. לדוגמה, כשאני במשבר בתחרויות או כשקשה לי באימונים, יש פשוט דברים שרק נועה יכולה להבין".
"כשאנחנו בתחרות, אנחנו שמות הכל בצד ומתחרות, אם צריך גם אחת בשנייה בכל הכוח במטרה לנצח. בתחרות זה פייט עד הסוף ומלחמה על המקום הראשון. ברגע שהתחרות נגמרת אנחנו ממשיכות מאיפה שהפסקנו, בדרך כלל זה לצחוק אחת מהשנייה ולעשות קולות מוזרים", אומרת נועה שמשתפת שלה ולענת יש שפה שרק הן מבינות, והיא משרתת אותן בתחרויות עולמיות. "בתחרויות בעולם, השפה העברית עבור המתחרים לכשעצמה היא שפה מצחיקה ומוזרה והם הרבה פעמים מתפלאים כשאנחנו מספרות על ישראל, אבל אנחנו ללא ספק גאות כל פעם מחדש לייצג את הארץ".
בחרו באותו נתיב: יסכה ועכסה הגננות התאומות
יסכה רובינשטיין פרטוש ועכסה רובינשטיין שער, בנות 40, הן תאומות זהות שזכו להגיש יחד חלום משותף ולפתח קריירה מקצועית בחינוך הגיל הרך. כיום, שתיהן אמנם גרות רחוק יחסית אחת מהשנייה (גדרה ופרדסיה בהתאמה) אך כגננות מוערכות במחלקה לגננות בהסתדרות המורים, הן משתפות אחת את השנייה בתכני לימוד מקצועיים לגיל הרך. "כשהיינו צעירות, למרות שהיינו קרובות, השוני היה מורגש יותר. אני חייתי בקיבוץ נירים ובחרתי ללמוד את מקצוע הגיל הרך אחרי שירות צבאי בנחל, כרווקה שמחפשת את ייעודה וללא מחויבויות. עכסה בחרה בשירות קרוב לבית, הספיקה להתחתן, להקים משפחה ואז, שלוש שנים אחריי - בחרה להיכנס לתחום והתחילה ללמוד את התחום על מנת להפוך לגננת מוסמכת". מספרת יסכה
"חיפשתי משהו עם שליחות, להרגיש שאני תורמת משהו, דבר שהוטמע בנו בבית", מספרת עכסה על הבחירה בתחום החינוך. "אמא שלנו נפטרה כשהיינו רק בנות 12, אבל הערכים שהעניקו לנו הורינו טבועים בנו. כמשפחה אומנת נחשפנו מגיל קטן לילדים שעברו חוויות מאוד קשות בחייהם ונרתמנו על מנת לעזור להם. אבא ואמא הם אלה שחינכו אותנו לאהבת הארץ ובזכותה זכינו בחוויות מאירות עיניים שהובילו אותנו לבחור מקצוע שיש באפשרותו להשפיע על הדור הבא של ילדי ישראל". יסכה מוסיפה "הבחירה להיות גננות לא נעשתה באופן מודע במשותף אבל ברור לנו שערכי החינוך והנתינה שקיבלנו מהבית הם שגרמו לנו ולשאר האחיות לבחור בקריירה חינוכית על מנת להשפיע ולעצב את הדור הבא של ילדי ישראל. בגלל שהתחלתי ללמוד שלוש שנים לפני עכסה - זכיתי ליישם את התיאוריות החינוכיות על ילדיה, האחיינים שלי ואני בהחלט מאמינה שבין היתר זה מה שהוביל אותה לבחור במקצוע". עסקה מוסיפה בחיוך: "עד היום החיבור בנינו הוא משהו מיוחד- הילדים שלי תמיד אומרים שיסכה היא הדודה המיוחדת".
הדתיות שבאמצע החיים החליטו לפתח מיזם עסקי
אביבה יוסליס (42), אם לחמישה, וסורא רוזנברג (52), אם לארבעה, הן אחיות שהחליטו, למרות כל החששות והפחדים, לאזור אומץ ולהעז לעשות שינוי בחייהן. "לפני כשנה, שמעתי על מאיצי היזמות של ארגון 'present Tensen וגיליתי שיש אחד בירושלים. החלטתי שזה סימן משמיים ושאת ההזדמנות הזו אני לא מפספסת. שנים שחלמתי על עסק משלי ולא ידעתי איך הופכים רעיון חברתי לעסק רווחי. חטפתי את סורא בלי לשאול הרבה שאלות ונרשמנו", מספרת אביבה.
בתום חודשי עבודה ארוכים, אביבה, בעלת תואר שני בבריאות הציבור עם ניסיון במדעי הרפואה ובמחקר, העמידה את מיזם "Health Advize", שעד היום סיפק ייעוץ מקצועי וליווה עשרות משפחות בתהליכי קבלת החלטות מורכבות בתחום הבריאות. סורא, אחראית למיזם ""DIY in Israel, לייעוץ בתחום ההום-סטיילינג והעיצוב עבור אנשים שמעוניינים לעצב בכוחות עצמם. "כשבעלי נפטר, החלטתי לעלות ארצה ולשנות כיוון מקצועי. בניו-ג'רזי הייתי מורה", מספרת סורא.
"אנחנו אחיות כך שיש המון במשותף, אבל דרכינו נפגשות עוד יותר היות ובעלי ז"ל הוא למעשה דודו של יצחק, בעלה של אביבה, כך שגם המשפחה המורחבת מחוברת ומגובשת", מספרת סורא. היא נזכרת ומוסיפה, שמאז גיל 16 בו עזבו את הבית ועד היום, השנים האחרונות הן השנים הקרובות ביותר שלהן. אמנם שתיהן גרו שנים רבות בארה"ב, אבל כל אחת במדינה אחרת. אביבה מסבירה: "בזמנו דיברנו פעם ביום וכיום יש לנו הרבה יותר נקודות חיבור מאשר קשר משפחתי בלבד, אז אנו יועצות עסקיות אחת של השנייה, מסייעות זו לזו בבייביסיטר, מבשלות אחת לשנייה ובאופן כללי מעידים עלינו: 'אם לא סיפרת לאחותך אז זה בטח לא קרה".
ביחד תמיד: אחיות בגיל השלישי
אורה, דוריס ומזל 3 אחיות שהחליטו לפני כשנה לעבור לגור יחד בדיור המוגן. אורה נקר חפץ- ילידת 1938, גידלה למופת משפחה רבת ילדים, נכדים ונינים. במהלך השנים עזרה לבעלה ז"ל בעבודתו כקבלן. אורה ומשפחתה חזרו בתשובה. לשמחתה, היא רואה את הכל בחיים כמכוון על ידי בורא עולם.
דוריס כהן, ילידת 1940, אם לשלושה ילדים ושמונה נכדים, אלמנה. מנהלת חשבונות במקצועה. מזל חלפון- ילידת 1944, אם לארבעה ילדים ושנים עשר נכדים, אלמנה. עסקה בליטוש יהלומים וניהול מפעל. מזל נהנית מתשבצים, קלפים וסריגה.
האחיות, ילידות מצרים, בנות למשפחה בת עשרה אחים ואחיות. המשפחה כולה עלתה ארצה ב-1949. לאחר ששהו שלושה חודשים בצרפת. לפני הרבה שנים חשבו האחיות ובני זוגן לעבור כשיזדקנו לגור באותו מבנה. בעלה של אורה, שהיה קבלן, חשב שיבנה להם מקום בו יוכלו לגור יחד. לאחר שהתאלמנו האחיות, החליטו לחפש יחד דיור מוגן אליו יעבור יחד, והיום הן ביחד כל הזמן במגדלי הים התיכון בבת ים. גם המשפחה המורחבת מלוכדת וחמה מאוד. "השיא היה כששבעה מהאחים והאחיות ובני הזוג יצאו לטורקיה לחופשה משותפת. אני מאושרת וטוב לי. אני מאוד נהנית וחיי החברה מאפשרים למשפחה להיות מלוכדת", מספרת לנו האחות מזל.