ילדים גדלים כל כך מהר. רגע אחד הם שוכבים שם, חסרי אונים, ונראה שאנו בקושי מספיקים למצמץ והם כבר גורמים לנו לרדוף אחריהם ומאכילים אותנו אבק. אבא אחד שלא רצה שהזמן היקר עם בנו יברח לו החליט לתעד אותו בכל יום בחייו, מהאולטרסאונד הראשון, ופשוט לא הפסיק. כך יצא שקורי מקלאוד, בנו של איאן, אב מסור וצלם חובב, מתועד בכל אחד מימי חייו עד היום, והוא כבר בן 21. צופי יוטיוב רבים נתקלו בהתפתחותו המואצת של קורי בימים האחרונים, כשווידאו שערך האב מלמעלה מ-7,500 צילומים הפך ויראלי.
"כשהתחלתי את הפרויקט לא היה יוטיוב"
הרעיון התחיל כבדיחה במשפחת מקלאוד הבריטית, המתגוררת בהרוגייט. "זה היה משהו שהצהרתי שאעשה כשהוא נולד, אחרי ששתיתי קצת יותר מדי", מסביר האב איאן, שמתקשה להאמין שהסרטון שלו הגיע כבר ללמעלה מ- 800 אלף צפיות. "הלכתי עם זה, אבל לא באמת האמנתי שאמשיך יותר משנתיים, אבל אז, אחרי שנתיים מגיע מצב בו אתה חושב שאם תפסיק אתה עלול מאוד להתחרט על כך. זה לא כזה מסובך, בכל זאת, אני מצחצח שיניים פעמיים ביום, זה הרבה יותר מעייף מקליק בודד במצלמה".
הסרטון המסחרר מונה אלפי תצלומים, ומעט ימים חסרים, שהושלמו כרונולוגית בעזרת מספר ציורים שצייר קורי באותן תקופות. ניתן לראות בו התפתחות של חיים שלמים, והוא מספר את סיפורו של קורי ללא מילים, כולל אהבתו לפוטבול, היום הראשון בכיתה א', ימי ההולדת, ועוד אירועים.
כשיצא קורי לטיול עם חברים לדרום אמריקה, המשיך להצטלם יום יום והעביר את התמונות לאביו, כך שאפילו הר מאצ'ו פיצ'ו מככב בסרטון. "רואים מיד שהחיים שלי מעולם לא היו משעממים", אומר קורי, הבן הגאה שהפך לכוכב בן לילה. "אבא שלי היה מסור לפרוייקט ואף פעם לא רימה. פעם אחת גנבו לנו את המצלמה, אז איבדנו כמה תמונות, ובפעם אחרת עברה השעה חצות בלי ששמנו לב ולא הספקנו לצלם בזמן, אבל הוא לא הסכים לצלם חמש דקות אחר כך. הוא נורא רציני לגבי זה".
בשנה שעברה החל איאן לסרוק את התמונות, פרוייקט רציני בפני עצמו שלקח כמעט שלושה חודשי עבודה. "אני לא אדם מסודר במיוחד", אומר האב. "אף פעם לא התנהלתי בצורה מאורגנת עם התמונות, ולכן החומרים היו במצב קצת כאוטי, אז זה לקח זמן עד שהכל היה מסודר ועבר למדיה דיגיטלית. לא האמנתי שהסרטון יקבל כל כך הרבה תשומת לב. בערך מחצית מהצופים עד כה היו מיפן, וזה מדהים בעיניי. כשהתחלתי את הפרוייקט עוד לא היה יוטיוב, אבל כן התכוונתי שכל הפריימים הבודדים יהפכו ביום מן הימים לסרטון. כשהפרוייקט היה מוכן חששתי קצת לפרסם אותו. היד שלי התמהמהה מעל כפתור ה'אפלואד', זה היה קצת כמו לפתוח קופסת פנדורה. אנחנו מקבלים המון תשומת לב, המון אנשים יוצרים קשר עם קורי בפייסבוק שלו ובטוויטר, בנות מתחילות איתו והוא מרגיש כאילו הוא בסרט 'המופע של טרומן'".
"כשהייתי קטן קצת התפדחתי לקחת מצלמה בכל פעם שלא ישנתי בבית, וחברים היו צוחקים עליי בכל פעם שיצאתי לטיול או ישנתי אצל חבר", קורי מספר. "לא תמיד הבנתי למה זה טוב, אבל בגיל 16 או 17 התחלתי להעריך את מה שהוא עשה. כשעזבתי את הבית ללמוד באוניברסיטה המשכתי בעצמי ומאז אני מעביר לאבא תמונות. השאלה עכשיו היא מתי מפסיקים? כרגע לא נראה לי שאני מסוגל לעצור. עשינו דרך כל כך ארוכה עם זה, כדאי שלפחות בינתיים נמשיך בה".