אני ובעלי נשואים שש שנים. הוא בן 36, אני בת 26, ויש לנו שני ילדים בני חמש ושנה וחצי. אחרי שלושה חודשי היכרות כבר הייתי בהריון. הוא היה אז מאוד לחוץ על ילד. הוא עבד במקום מכובד והרוויח יפה ואחרי שנה יחד כבר קנינו דירה. גם לי יש עבודה קבועה עם תנאים טובים, ובנוסף, למדתי עיצוב אפנה ואני תופרת מהבית.
לפני כשנה וחצי החיים שלנו השתנו. בעלי פתח עסק עצמאי ולא ממש הולך לו. בשנה האחרונה נאלצתי להוציא מחיסכון אישי שלי למעלה מ-150,000 שקל, הוא לקח כבר שתי הלוואות וזה לא עדיין לא נגמר.
סקס? לא בא לי עליו
הוא לא מבין שצריך לוותר על העסק כי לא הולך לו. בכל פעם שמגיע הזמן לשלם את כל ההוצאות שלנו, אני מוצאת פתרונות ושוברת את הראש איך נסתדר כי אני מפחדת מהחזר המשכנתא ושלא נוכל לשלם גן. אני כל הזמן אומרת לו שאנחנו לא מצליחים לעמוד בהוצאות, אבל הוא מתעלם.
בנוסף למשרה המלאה שלי ולזה שאני גם תופרת מהבית, המטלות בבית הן רק עליי: הבישולים, הטיפול בילדים, ואפילו את הנהלת החשבונות שלו אני עושה. אין לנו ריגושים בחיים - לא נשיקות, לא חיבוקים, לא חגים, ולא מתנות. יחסי המין הם רק מיוזמתו, כי פשוט לי לא בא עליו בגלל המצב. אנחנו לא יוצאים כמעט, רק אחרי ריב, כי הוא לא רוצה. וגם אם יוצאים, אז רק אני אמורה לשלם כי אני רציתי לצאת (יש לנו חשבונות נפרדים - אני משלמת על חלק מהוצאות שלנו וחלק הוא).
אני לא מרוויחה מספיק בשביל לשלם על שני גנים פרטיים, משכנתא, מיסים ואוכל.
ניסיתי לדבר איתו, אבל זה לא עוזר. הוא אומר שאני בכיינית. ניסיתי כמה פעמים ללכת עם הילדים, אבל אז הוא התחנן שנחזור, השתנה לשבועיים וחזר לאותה התנהגות. אין לי תחביבים וזמן לעצמי ולחברות, אבל כשהוא מגיע מהעבודה הוא משחק במחשב או הולך לחבר. כל יום שישי הוא משחק טניס ואז מבלה עם חברים עד הלילה ובשבת ישן כל היום.
הוא לא מעריך את מה שאני עושה
טיפול זוגי לא בא אצלו בחשבון, כי לטענתו זה למפגרים ולנו יש משפחה טובה. לחברים הוא תמיד אומר כמה אוהב אותי ואיזו אישה אני ושהוא זכה, אבל לי הוא לא אומר את זה, רק כשהוא שותה.
אין לו משפחה בארץ וההורים שלי מאוד צעירים ויש להם חיים פעילים משלהם, כך שאין לי הרבה עזרה ביומיום. עזרה כלכלית בכלל לא בא בחשבון.
הוא לא מקדיש זמן לילדים כלל. כשאנחנו רבים הוא אומר לי שאת הילד הקטן רק אני רציתי ולכן הוא לא אוהב אותו.
מה אני עושה? אין לי יותר כוחות. אני חושבת שיהיה לי יותר קל לבד וגם יהיו פחות הוצאות. איך אני יכולה לשפר את המצב? אני רוצה אהבה וריגושים, שיעריך אותי ויגיד לי את זה, שיפסיק להיות אדיש ושיעזור לי במטלות בסיסיות. לפני כשנתיים וחצי הבראתי מסרטן קל יחסית, ואני כל כך מפחדת ממצבי הבריאותי. אני מפחדת להשאיר ילדים ללא אבא, אבל מצד שני לא יכולה לסבול יותר. אני גם מאוד מרחמת עליו כי בסך הכל הוא עובד מאוד קשה, 12-15 שעות ביום, אבל גם היום שלי מתחיל בארבע וחצי לפנות בוקר ומסתיים באחת עשרה בלילה ללא מנוחה בכלל.
אשמח לשמוע את העצות שלכם. תודה.
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו
לעוד סיפורים מהחיים היכנסו לפורום זוגיות במשבר בתפוז אנשים
>> לטנובלה הקודמת: "התגרשנו, חזרנו ועכשיו אני מתחרטת"
לכל הסיפורים במדור