בבית שלי שום דבר לא טוב. אני גר במקום שאני לא אוהב (ליד ההורים שלה, ברור) עם אישה שאני כבר מזמן לא אוהב. יש לי שלושה ילדים שרק בשבילם ולמענם אני לא מתגרש.
היו לי במהלך השנים נשים מהצד, אני מודה. סקס היה חלק חשוב במשוואה אבל רציתי גם חברה קרובה. היו רומנים קצרים יותר או פחות, עד שהכרתי מישהי שהיא מבחינתי האחת – גם לסקס וגם לחיים. וגם אמרתי לה את זה די בהתחלה.
גם היא נשואה פלוס, גם הנישואים שלה לא מספקים והיא לא רוצה להתגרש בגלל הילדים. למרות שעם הנשים האחרות שהיו לפניה נושא הנאמנות לא עלה (ופה ושם יצא לי להיות עם שתיים במקביל), איתה ידעתי מההתחלה שאני לא מוכן לחלוק אותה עם שום גבר אחר (חוץ מבעלה), ושזה יהיה הדדי גם בצד שלי.
דיברנו על זה, סיכמנו שלמרות שהקשר אסור ולא חוקי, לנו יש את הכללים שלנו, והכלל הראשי זה שאנחנו לא בוגדים זה בזה. ואם לאחד מאיתנו יימאס, הוא ישתף בכך את השני. כל זה – מתוך מטרה להישאר חברים תמיד, לכל החיים.
ההבנה הזאת הייתה הדדית, וגם היא חזרה ואמרה כל הזמן שהיא נאמנה לי, ושחשוב לה שאני אהיה נאמן גם.
היא הודתה שיש לה עוד מאהב
כך הכל זרם על מי מנוחות במשך כשלוש שנים, עד שלפני כמה שבועות היה לנו ריב מאוד גדול. אמרתי משהו שכנראה היה לא במקום, היא נפגעה. כשהבנתי את הטעות התנצלתי, אבל היא עדיין הייתה נסערת ואמרה לי כל מיני דברים מתחת לחגורה (אנחנו בקושי רבים אבל כשזה קורה, היא יודעת לריב בצורה מכוערת). בין השאר היא אמרה לי: "מה אתה חושב, יש עוד מיליון כמוך, אתה לא היחיד בחיים שלי". כמובן שמיד היא אמרה שהיא התכוונה ש"אתה לא היחיד כי יש גם את בעלי", אבל לא עשו אותי באצבע, מיד היה לי ברור שהייתה כאן פליטת פה.
מפה לשם היא הודתה שיש לה עוד מאהב, אם כי הקשר איתו פחות תכוף מהקשר שלנו.
עברו עלי ימים איומים ונוראים. במשך שבועיים לא דיברנו בכלל – היא עדיין כעסה עלי על מה שאמרתי, אני הייתי פגוע ממנה. אלה היו השבועיים הכי ארוכים וקשים בחיי, סיוט.
בסוף מחלתי על כבודי והתקשרתי אליה. היא אמרה שמתגעגעת, נפגשנו. הבטיחה שתנתק את הקשר עם הגבר האחר.
אבל אני לא סומך עליה יותר. אני מאוכזב מאוד. היא האישה הראשונה שהייתי נאמן לה, והיא בגדה באמוני. ולא משנה כמה היא אומרת שהוא חסר משמעות ביחס אלי, שאני הרבה יותר טוב במיטה ובכלל...
חיי בלעדיה אינם חיים
אנחנו נפגשים כרגיל אבל אני מרגיש שלא אוכל לסמוך עליה יותר לעולם. כמובן שהסקס איתה עדיין מדהים אבל אם זה רק בשביל זה, לא בעיה למצוא אחרות. איתה זה היה אמור להיות משהו מיוחד, וכך זה באמת היה עד הבגידה שלה.
מצד אחד, אני רוצה לסיים את הקשר איתה. מגיע לה, שתסבול קצת כמו שאני סובל. מצד שני, חיי בלעדיה אינם חיים. אם הילדים שלי היו גדולים יותר, הייתי מתגרש למענה בלי לחשוב פעמיים.
היא אומרת כל הזמן שהיא מצטערת, שהגבר האחר חיזר אחריה כך שלא הייתה יכולה לעמוד בפניו, ושרגשית אין לה איתו שום דבר.
אני מרגיש שזה נכון, שהיא לא אומרת את זה רק כדי לעודד או לנחם אותי. ובכל זאת, איך ממשיכים מכאן?
>> לטנובלה הקודמת: "כך הפסקתי לבגוד באשתי"
כל הסיפורים במדור אמיתיים. פרטים בסיסיים משתנים על מנת למנוע זיהוי
רוצים לשפוך את הלב ולקבל תגובות? כתבו אלינו