אבישי חזר הביתה עם תמונת שבה מופיעים כל ילדי הגן. בשנה שעברה לא ממש התעניינתי בילדים אחרים, וגם הוא דיבר בעיקר על הגננת ועל אנשי הצוות, אבל עכשיו רגע לאחר סיום החופש הגדול הוא נזכר שיש גם ילדים בגן.
הוא הצביע על שלושה ילדים ודיבר עליהם באהבה מעוררת קנאה. הוא סירב להיפרד מהתמונה עד שנאלצתי לשכפל לו אותה מספר פעמים על מנת שלא תיפגם. ומה מסתבר? מסתבר שכבר בגיל שנתיים ושמונה חודשים יש חבורות בגן, יש מקובלים ולא מקובלים, חברויות נרקמות ומופרות על בסיס שעתי והתברר שבניגוד להוריו, אבישי הוא יצור חברתי. הוא מאד אוהב ילדים ואנשים.
טוסיק זר בשירותים? לא נעים
החלטתי לצאת מהבועה המבודדת ולהתחיל להפגיש את אבישי עם חברים אחר הצהרים. ובכן,לקראת תחילת שנת הלימודים – לפניכם המדריך להורה שמעוניין לבצע מהלך דומה – כל הבעיות, כל התהיות, כל השאלות:
1. אתם צריכים לאהוב את ההורים של החבר. וזה הקושי הראשון שצריך להתמודד איתו הוא. רוב ההורים לא משאירים את הילד לבד אצל החבר בגיל הזה אלא נשארים יחד איתו. ואם לא עושים בחירה מושכלת כבר בהתחלה, עלול להיווצר מצב בו הילדים יאהבו אחד את השני עד אין קץ וההורה יתקע פעם בשבוע (או יותר, תלוי בקרבה) למשך שעתיים או שלוש עם אדם בוגר ומעצבן.
חברה טובה שלי כל כך סבלה מאחת האמהות, אך לא רצתה להפריד בין הילדים. עד שלבסוף היא נאלצה לשכנע את אמו של החבר להשאיר אותו לבד בביתם, בטענה שחבל ששתיהן ישארו עם הילדים. היא לא לקחה בחשבון שלפעמים זה עלול להגיע למצבים פחות נעימים כמו לנגב טוסיק זר בשירותים או טיפול מקיף בפספוסים כאלה ואחרים. צריך לחשוב ולתכנן הכל מראש!
2. תתחילו ממפגש בבית של החבר. אם מדובר בילדכם הראשון ואתם חדשים בכל עניני החברויות, על מנת למנוע ציפיות מוגזמות, עדיף שהמפגש הראשון יערך בבית של החבר. וכך על פי רמת ותנאי האירוח שבהם התקבלתם, תדעו מה עליכם להכין למפגש הגומלין שיערך בביתכם.
תנאי בסיס למבוגרים: נס קפה / תה ועוגיות. לילדים: במבה ומים.
תנאים מושקעים למבוגרים: קפוצ'ינו מהמכונה החדשה/חליטות עם שמות מופרכים ועוגה משובחת. לילדים: פיצה ופירות-ירקות חתוכים.
3. או אולי בעצם תלכו על מקום נייטרלי, כמו גן שעשועים. אם אתם מסוג ההורים שלא מסוגלים לסבול בלאגן בסלון ובחדר הילדים, אני מציעה להעתיק את מקום המפגש אל גן השעשועים. רוב הסיכויים שלאחר מפגש עם חבר תתקשו לזהות את הבית שלכם. נכון שהורה מנומס ישתדל לקראת סיום המפגש לשכנע את ילדו לסדר חלק מהצעצועים במקומם ואף יעזור לו בכך, אבל אין מצב ששני פעוטות בני שנתיים או שלוש יצליחו לסדר בלאגן עליו עמלו וטרחו במשך שעתיים וחצי.
דוגמאות קיצוניות: החבר של אבישי ברגע שאמו ואני מצמצנו שפך על אבישי בקבוק שלם של מיץ / אבישי בבית של חבר רצה להראות לכולם כיצד הוא קופץ, הוא בטעות קפץ על חוט חשמל שמשך את המנורה שהיתה מחוברת אליו והיא נשברה .הכלל שאמור להוביל אתכם: לא בוכים על חלב (במבה) שנשפך: לא משנה מה תגישו להם, סביר להניח שתמצאו את זה מעוך וזרוק בכל רחבי הבית. לרוב הם לא עושים את זה בכוונה.
"חמוד, אצלנו לא שוברים את הטלוויזיה עם פטיש"
5. תציבו גבולות ברורים; ברור שכולנו רוצים להצטייר כאנשים נחמדים ולכן אומרים לפעמים את ההפך ממה שאנו חושבים.
לדוגמא: אנחנו אומרים - "אוי, שטויות. נשבר ? לא נורא" אך חושבים: "במשך עשר שנים מאז הטיול של סבא לאוזבקיסטן המגנט בדמות חמור החזיק מעמד, עד שהבן שלך הופיע כאן לראשונה. וזה לא שלא ביקשתי ממנו עשרים פעם לא לגעת בזה."
אנחנו אומרים – "לא נורא.ג ם הבן שלי לפעמים מצייר על הקירות. גם ככה הגיע הזמן לצבוע את הבית לכבוד צום גדליה". אך חושבים – "שמישהו יחזיק אותי לפני שאני א*** בילד הזה. בשביל מה הבאתי לו דפים?"
אבל במציאות חייבים להציב גבולות. צריך לנשום, לחייך ולהסביר באסרטיביות מהולה בחביבות מהם הגבולות שלנו. מילות מפתח: חמוד / מתוק שלי / אבל... לדוגמא: "לא חמוד, אסור לנסות להדליק את הטלוויזיה במכות פטיש (צעצוע),אבל אתה יכול לשחק במשהו אחר."
6. אל תיכנסו ללחץ. לפני מספר ימים באחד מהמפגשים בביתנו אבישי התחבא מתחת לשולחן וסירב לצאת החוצה לשחק עם החבר. במקרים כאלו לא צריך להיכנס ללחץ, אבל רצוי לבדוק האם המקרים הללו חוזרים על עצמם והאם קיימת סיבה לפעולה הזו. בסופו של דבר גם החבר נכנס מתחת לשולחן ושניהם שיחקו שם מחבואים ומשחקי הצצה מעזרת המפה. היו המון צחוקים עד שהחבר קם בפתאומיות וקיבל מכה מהשולחן...לא נעים.
7. תנסו לא להתערב במקום ההורים האחרים. למרות שזה ממש קשה. ילדים רבים לא אוהבים לתת לילדים אחרים לשחק בצעצועים שלהם. לשמחתי אבישי לא כזה, אבל שלושת הילדים אשר אצלם היינו, התקשו לאפשר לו לשחק במשחקים שלהם. בכל פעם ראיתי כיצד הם חוטפים לו מהיד משחק ולא מאפשרים לו להנות ממנו והכלל הכי חשוב הוא לא להתערב. נתתי לאמו של החבר לדבר ולהסביר.
8. אל תשכחו ללכת הביתה בשעה סבירה. חברה שלי סיפרה לי על חבר של בנה שהגיע אליהם עם אמו בשעה 16:30 וגם בשעה 20:00 עדיין לא גילו כל כוונה ללכת. כשהיא רמזה להם שעוד מעט ישבו לאכול ארוחת ערב הם קיבלו את דבריה כהזמנה להישאר ולאכול. מותר להזמין חברים גם לארוחת ערב, ואם כל הצדדים נהנים ניתן להישאר אלו אצל אלו זמן רב, אבל צריך להפעיל שיקול דעת אלמנטרי ולא להתנחל לשעות ארוכות.
לסיכום: בהצלחה! תהנו מזה כל עוד אתם יכולים. בלי שנשים לב הילדים יגדלו. דמיינו לעצמכם מה זה אומר לארח 4-5 חברים בני 15. הוצאות האירוח ובעיקר המזון יגדלו במאות אחוזים. אתם עוד תתגעגעו לתקופת הבמבה המרוחה על הספה.
הכותבת היא מחברת הספר "כמה רחוק את מוכנה ללכת", בהוצאת כנרת זמורה ביתן