"איחרתם? לפחות תתנצלו"
אסנת (שם בדוי), גננת מירושלים, מספרת כי בגן שלה מי שמביא בבוקר את הילדים בדרך כלל לא זה שייקח בצהריים, ומציינת כי לא מעט סבתות עושות זאת מפאת אילוצי העבודה של ההורים. "יש את המאחרים הכרוניים. בשלב מסוים הם בכלל לא טורחים להתנצל על האיחור, ואם את מעירה להם על זה, הם אומרים, 'מה? אני אף פעם לא מאחר'", היא מספרת. "הורים אחרים, מעצבנים לא פחות, הם אלו שמגיעים עם האחים הגדולים לאסוף את הילד. בדרך כלל הגדולים מזיזים דברים ומבלגנים אחרי שכבר סידרת וארגנת את כל הגן, ופתאום לאבא יש זמן לשבת איתם ולצייר סביב השולחן. במקום שיהיה ילד אחד שאת רוצה שיעזור, יש ארבעה שאת מתה שילכו".
עם זאת, היא חסה על הורים מסוימים: "יש את ההורים שמשתדלים להגיע בזמן ואם הם מאחרים או שנדמה להם שיאחרו בחמש דקות, הם מתקשרים ואומרים סליחה ועושים את המקסימום. הם בדרך כלל גם יתקשרו מיד להורה אחר שישמור על הילד כדי שלא אצטרך להישאר איתו בגן. להורים כאלו אני מגלה אמפתיה, ולא אכפת לי להישאר בשבילם עוד כמה דקות. היה הורה שאיחר לקחת את הילדה שלו ב-45 דקות. הוא חשב שאשתו אוספת אותה והיא חשבה בדיוק להיפך, ושניהם לא היו זמינים. חיכינו להם, ואני בעצמי כבר איחרתי לקחת את הילדים שלי מהגן. כשסוף סוף תפסתי את האמא והבהרנו את אי התיאום בין שניהם, בעלה מיד התקשר והאחות הגדולה באה לאסוף את הילדה. יום למחרת האב הגיע עם חבילה ענקית של בונבוניירות והתנצל נורא".
עדי (שם בדוי), מנהלת גן פרטי בחולון, מספרת שרוב ההורים משתדלים להגיע בזמן אבל ישנם גם לא מעט שמאחרים ואף מקדימים. "הרבה פעמים הורה מגיע מהעבודה בשעה 16:20 ומתפלא שהגן נסגר בדיוק בשעה 16:00. כך גם בבוקר, ישנם הורים שמחכים עם פרצוף של 'אתן מאחרות' בשעה שבע. אמנם אני מעבירה עליהם ביקורת פה, אבל מצד שני אני גם מרחמת עליהם כי הם בלחץ להגיע לעבודה".
עדי גם טוענת כי ישנם הורים שכל כך עסוקים במחשבות על העבודה, שהם לא טורחים לומר שלום לילד כשהם משאירים אותו בבוקר בגן. "יש הורים שמביאים את הילדים כאילו הם סוחבים חבילה מהדואר. לא שלום, לא נשיקה, לא בוקר טוב, כלום. הם נורא ממהרים ולא שמים לב שהם עושים את זה".
"אל תביאו ילד עם חום לגן"
דנה (שם בדוי), גננת בגן פרטי ממרכז הארץ, מספרת שהורים יעשו הכל כדי שלא יצטרכו לצאת מהעבודה. "באסיפת ההורים אנחנו מבקשים לא להביא ילדים עם חום לגן. כולם מצדיקים זאת ומצקצקים בגרונם, אבל בסוף כולם עושים את זה. הם דוחפים לילד נר או אקמול ושולחים אותו לגן. זה מחזיק שש שעות ואז שוב עולה החום. ילדים גדולים בני שנתיים וחצי כבר מדברים ומסגירים את ההורים. בדרך כלל כשמתקשרים אליהם ואומרים להם שיש לילד חום, ההורים עושים עצמם מתפלאים ואומרים שיבואו לאסוף אותו אחרי שיקום משנת הצהריים. לא מעניין אותם שבינתיים הוא יכול להדביק חצי גן, העיקר שהם ירוויחו חצי יום נוסף בעבודה".
בגן שלה יש לא מעט הורים קרייריסטים שממהרים כל הזמן, וזה דבר שמשפיע מאוד על הילדים. "יש אמא שבאופן קבוע שולפת את בנה מהמיטה ומביאה אותו לגן בבוקר. היא לא שוטפת לו פנים ומביאה אותו בפיג'מה ועם בגדי החלפה ומבקשת שנחליף לו כי היא מאוד מאחרת לעבודה. נוצר מצב שהילד התרגל לזה והוא מחכה לתשומת לב מהגננות, אותה הוא לא מקבל מאמא שלו".
דנה מציינת שהן רגילות לשמוע אינספור תירוצים מהורים שמאחרים. "יש את אלו שמספרים שהם נתקעו בפקק מתל אביב. מעניין איך זה שכמעט כל ההורים הגיעו משם ורק הם איכשהו נתקעו". כמו כן, לדבריה, להורים יש נטייה לשכוח שיש שתי מסיבות בשנה בשעות הערב שמצריכות בימים אלו לקחת את הילדים בשעה 12:30. "כשמגיע היום של המסיבה הם מתקשרים אליי בלחץ ואומרים, 'אבל אני לא יכולה לצאת לפני מהעבודה!'. כמעט תמיד יש הורה או שניים ששכחו להגיע בזמן. דבר נוסף הוא מסיבות ימי הולדת - כמעט תמיד האבא בנייד בשיחות עבודה והאמא מתעצבנת עליו ודורשת שיצלם".
* כל השמות בכתבה שונו
>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?