לעיתים קרובות אני חושבת על זה שהלוואי והיו ממציאים אותי, סופר נני, כשהייתי אמא צעירה. אין לי ספק שאת הנקודות החשובות בהבנת ילדים לא ידעתי כשהייתי בת 22 וגם לא בת 29. אז, בהורות הצעירה שלי, פעלתי בעיקר על פי האינסטינקטים שלי וקצת מתוך מה שלמדתי מהוריי. למה קצת? כי הרי תמיד אנחנו מנסים לא לעשות מה שהורינו עשו לנו, רק שזה לא כל כך מצליח. והיום, מי שנהנה מהידע הזה שלי הם אתם ונכדיי. נכון שילדים הם עולם ומלואו וכל ילד הוא יחיד ומיוחד, אבל כדי שתהיה לכם נקודת התחלה טובה בהורות שלכם, הנה כמה כללי אצבע, דברים שנכונים לגבי כל הילדים, וכאלה שחשוב מאוד לדעת:
1. ילדים חושבים באופן שונה מאוד ממבוגרים
ילדים חושבים קונקרטית, כלומר הם רואים את מה שהם שומעים. אם אמא אמרה "אני אקפיץ אותך לגן" הילדה בטוחה שהולכים להקפיץ אותה כמו כדור. אם אבא סיפר ש"סבא בשמיים", הילד ישאל אם סבא יורד משם מדי פעם. אם סבתא "לא בקו הבריאות" הנכדים ישאלו איפה הקו הזה. ואם מדברים "דרך אגב" הילד יגיד שהוא לא מצליח לעשות זאת דרך הגב. מכיוון שלילדים אין יכולת לחשוב באופן מופשט ולכן אינם מבינים ערכים ("צריך להיות מנומס" או "חשוב לשמור על סדר"), וגם אין להם אפשרות של הבנת זמן ("מתי זה שבת הבאה?") – עלול להיות קצר רציני בין מה שההורה התכוון להגיד לבין מה שהילדים הבינו. יש לקחת זאת בחשבון ולא לתמוה למה לא הבינו אתכם רק בגלל שאתם הייתם כל כך מובנים לעצמכם.
2. ילדים לומדים רק מחוויות
הנטייה היום היא להסביר לילדים כל דבר. זה אכן חשוב להסביר, אבל רק פעם אחת. רובכם מסבירים שוב ושוב ושוב, כאילו הילדים חרשים או טפשים. לא סתם קיבלו הורים בעשור האחרון את הכינוי "חופרים". זה מה שאתם עושים. ילדים ימשיכו לעשות מה שבא להם כי יש להם, כנראה, רווח פסיכולוגי מזה (גם כעס זה רווח פסיכולוגי). לכן, אם החלטתם לעשות שינוי בהתנהגותכם כלפי ילדכם בתכם או בנכם – תווכו אותו לילדכם והודיעו עליו. אמרו זאת רק פעם אחת ומאז התחילו לפעול בדרך החדשה בנחישות ובעקביות. העשייה העקבית שלכם, זו אשר מייצרת חוויה מעשית אצל הילד, היא זו שתלמד אותו, ולא ההסברים החוזרים על עצמם.
3. ילדים מאמצים חרשות הורית
ברגעי כעס אתם צועקים. הצעקה מרמזת לילדיכם על חוסר האונים שלכם באותו רגע. עם הזמן, הילדים מבינים שכל מה שקורה זה "רעש" ולכן הם לומדים להעמיד פני חרשים ברגעי כאלה. דברו בשקט. למשפט הנאמר בקול שקט, בטון נמוך ואיטי, המלווה במבט חודר היישר לעיני הילד יש השפעה עוצמתית רבה יותר מאשר צעקות ואיבוד עשתונות.
4. ילדים פוחדים משבחים
ילדים עושים, לעיתים, דברים טובים ואז מקבלים מכם שבחים כמו "כל הכבוד", "איזה מלך אתה", "כמה את נפלאה/נהדרת/מהממת/מצוינת", וזה מלחיץ אותם. לכן אל תשבחו, אל תעודדו. אל תגידו לילדים כמה הם נפלאים ונהדרים – זה סתמי ולא אמין. אמרו להם כמה הם משקיעים, משתדלים, מנסים, מתקדמים – זה אמין ולכן לזה הם יאמינו. שבח יפחיד אותם שמא בפעם הבאה לא יהיו נפלאים כמו בפעם הקודמת. לעידוד הם יאמינו וזה ידחוף אותם להתקדם.
5. ילדים נולדים עם חוסן פנימי
כל ילד וילדה נולדו עם חוסן פנימי. לאחד פחות ולאחד יותר, אבל הוא קיים. קושי הוא לא מחלה והתמודדות גורמת להתחזקות כוחות הנפש והיכולות של הילדים לצמוח ולהתפתח. לכן, אל תחששו מלהיות חזקים, ואל תחששו משינויים ומשברים בחיי הילדים. חזקו אותם, תסמכו עליהם שיצליחו ואמרו להם זאת. אל תטעו בין אהבת וקבלת ילדיכם ללא תנאי והרצון לגונן ולהגן עליהם, לבין הצורך החיוני לאפשר לילדים לעמוד על רגליהם, להתנסות, להיכשל, להתאמץ ועל ידי כך להתחסן ולהתכונן לחיים האמיתיים בחוץ.
6. ילדים זקוקים להוכחות
לא מספיק שתגידו להם כמה פעמים ביום שאתם אוהבים אותם. אלו רק מילים. עליכם להוכיח זאת. מכיוון שילדים חושבים קונקרטית, הם צריכים הוכחות למה שאתם אומרים. לכן, הוכיחו להם את אהבתכם: כבדו אותם, התחשבו ברגשותיהם, לטפו את ראשם כשאתם עוברים לידם, חייכו אליהם ככה סתם, כירתו ברית של מבטי עיניים – עשו מעשים שיוכיחו להם את אהבתכם. אין זה אומר לוותר על גבולות וערכים, אלא כתוספת לקשר עם הילדים.
7. ילדים רואים כל מה שקורה בבית
לעיתים אתם חושבים שאם תדברו בשקט, או אם גם לא תדברו בכלל, הילדים לא ישימו לב. זו טעות. הילדים רואים הכל, חשים בכל, קולטים בחושיהם החדים כל קול וכל אנרגיה שנמצאת בבית. לעיתים אתם רבים ביניכם. זה הגיוני. זה נורמלי. אם זה קרה ליד הילדים – תקפידו אחר כך להשלים לידם כדי שילמדו איך פותרים חילוקי דעות.
8. ילדים רבים כדי להתאמן
יש לכם לעיתים פנטזיה על אחאות מושלמת. אין דבר כזה! אחאות היא קשר בין ילדים שנולדו בבית אחד ולמשפחה אחת, אבל הם שונים מאוד זה מזו. כבר בתנ"ך נחשפנו לסיפורי קנאה ותחרות בין אחים וכך זה גם בחיים. מריבות אחים הן בעצם תקשורת בין אחים. אם לא הייתם מתערבים במריבות של ילדיכם, הם היו לומדים סבלנות, תורות, שוחד, תן וקח, החלפות ועוד כל מיני כישורי חיים שאפשר ללמוד כאשר אין הסכמה. לא להתערב במריבות אחרים אומר לא לנקוט עמדה, לא להיכנס לתוכן המריבה, לא לפתור עבורם את הדילמה, אלא רק להפריד במקרי אלימות, כי לזה אתם לא מסכימים.
9. ילדים חושבים מהלב
כל מה שקורה לילדים עובר דרך ליבם. הם לא מתכננים מראש איך לעצבן אתכם, או גם איך למצוא חן בעיניכם. הם פשוט פועלים. מה שמניע ילדים הם הצרכים הפסיכולוגיים הבסיסיים והראשונים שלהם לקבל תשומת לב, לקבל תחושה של שליטה בחייהם, להרגיש בעלי ערך ולחוש שייכות. הרבה מהמצבים להם הם גורמים (להרביץ לאמא, לא לסדר את החדר, להתחצף, לעשות כאילו לא שמעו, להיות מאוד טובים ומרצים) הם מצבים אשר גורמים לכם להגיב באופן שימלא את מטרותיהם אלו. חישבו איך לשנות את תגובותיכם כך שיעודדו מעשים טובים ולא יחזקו מצבים שליליים.
10. ילדים לומדים מהוריהם
בבגרותם, הילדים יהיו, בסיכומו של דבר, 80 אחוז כמו הוריהם. לכן חשבו על המודל שאתם מציבים בפניהם. הם מחקים אתכם. אם אתם רוצים שבתכם ובנכם יספרו לכם איך היה היום בגן ובבית הספר - שתפו אותם והקשיבו להם. שתפו אותם בחוויות שעוברות עליכם במהלך היום, על רגשות וחלומות שלכם והקשיבו לשפת הגוף שלהם, לדברים הקטנים, למבטי העיניים שלהם ובאמת הקשיבו למה שהם אומרים. היזהרו מלזלזל ברגשות שלהם, כי כל דבר שנדמה לכם קטן, עבורם הוא גדול.
>> בטור הקודם: "לא תמיד הייתי מאושרת עם הילדים שלי"