אבל בישראל כמו במדינות נאורות רבות אחרות, נישואים ליותר מבן זוג אחד נחשבים לעבירה פלילית המוגדרת בחוק העונשין, שהעונש עליה הוא מאסר של עד חמש שנים.
לרקוד על שתי חתונות
בהיבט החברתי-פלילי, מטרת איסור הביגמיה היא להגן על החברה. מפני מה בדיוק? על פניו נראה שההגבלה על ריבוי נישואין באה להגן על מעמדן של הנשים, אבל ישנה גם סיבה מוסרית; סיבה נוספת לאיסור הביגמיה ביחס לנשים וגברים כאחד, היא חשש ממשי לפגיעה בטאבו עתיק יומין של גילוי עריות.
כך למשל, אם שתי נשים שנשואות לאותו גבר אינן יודעות זו על זו וילדיהן אינם מכירים זה את זה, עלולים להתרחש נישואי אחים מאותו אב - אסון חמור בהיבטים מוסריים, משפחתיים ואף רפואיים. כמובן שמצב זה יכול לקרות גם במצב הפוך, שבו אישה נישאת לשני גברים ויולדת ילדים שאינם יודעים על אחיהם.
בנוסף להיבט הפלילי, הוכרה הביגמיה כעבירה גם בהיבט הדתי-הלכתי, עוד מימי חז"ל. ואולם, בניגוד לאחידות הדין האזרחי בעניין ביגמיה, הרי שעל פי המשפט העברי הקדום, קיים חוסר שוויון מהותי בין נשים לגברים: בעוד שבעבר יכול ורשאי היה הגבר להינשא למספר נשים במקביל, הרי שעל אישה נשואה המוגדרת כאשת איש, נאסר מאז ומתמיד לקיים יחסי אישות עם גבר אחר, וקל וחומר שאין היא רשאית להינשא ליותר מגבר אחד.
הסיבה העיקרית לאפליה ביחס לתקפות נישואים מקבילים נעוצה בשאלת ייחוס הצאצאים; גבר הנשוי למספר נשים ויש לו ילדים מכל אישה – הרי שזהות הורי הילדים ידועה, אבל אישה שנקשרת עם מספר גברים – כיצד יידעו מי מהגברים הוא אבי כל ילד?
אישה שנייה? רק אם הרבנים מרשים
בשל ההשלכות השליליות של מעשה הביגמיה ועל מנת שלא להפר את הסדר החברתי ושלמות התא המשפחתי, החליט לפני כאלף שנים אחד מחכמי ישראל בשם רבנו גרשום, לתקן תקנה בדבר איסור גורף על ריבוי נשים; איסור המוכר בשם "חרם דרבנו גרשום".
מהות התקנה היא איסור על גבר נשוי לשאת אישה שנייה בנוסף על אשתו, כולל הטלת חרם על גבר שעושה זאת. מדובר בסנקציה חברתית שנחשבה בזמנו לחמורה ביותר, ומוטלת גם על האדם שעורך את טקס הנישואין השני. על אף תקנת רבנו גרשום, נישואים של גבר לאישה שנייה הינם תקפים בכל מקרה, אולם מוטלת עליו חובה מיידית לגרש את אשתו השנייה, תוך מתן זכות לאישה הראשונה לדרוש גט.
כיום עדיין קיימת אפליה בין נשים לגברים ביחס לעבירת הביגמיה, בהיבט ההלכתי בלבד; אישה לא יכולה להיות נשואה לשני גברים משום שאישה נשואה לא יכולה להינשא לגבר אחר עד שלא תקבל גט מבעלה.לעומת זאת, גבר שרוצה להינשא לאישה אחרת בעת שהוא נשוי עדיין לאשתו החוקית, יכול לקבל במצבים חריגים היתר המכונה "היתר מאה רבנים", שיאפשר לו להתחתן עם אישה אחרת מבלי שהדבר ייחשב כביגמיה; אם למשל נקבע בבית הדין כי סירוב האישה הראשונה להסדיר גט נובע מטעמי נקמנות, יכול בית הדין הרבני להתיר לבעל לשאת אישה נוספת אחרת, וזאת בכפוף לכך שיחתמו על ההסכמה הרבניים הראשיים וכן מאה רבנים נוספים - זאת כדי להקשות על ביצוע הדבר, שהרי ההלכה היהודית אינה מעוניינת לעודד נישואים לשתי נשים.
כך הדבר גם כשקיים מכשול אובייקטיבי לגרש את בני הזוג, למשל כאשר האישה שוכבת בתרדמה תקופה ארוכה ואינה מסוגלת אובייקטיבית לקבל את הגט מבעלה. במקרה כזה בית הדין יכול להתיר לבעל להינשא לאישה נוספת, באמצעות היתר זה.
התרת עגונות: החלטה אמיצה
ומה קורה כאשר אישה אינה יכולה לקבל גט מבעלה מטעמים אובייקטיביים, כמו היעלמות הבעל בלא עדויות על מותו, תרדמת או אובדן שפיות? ובכן, אישה זו תיחשב לנשואה ולא תוכל להינשא לאחר.
זהו מצב קשה, ולכן במקרים שבהם הבעל לא נמצא, נעשים מאמצים לאתרו ואף נשקלת האפשרות להכריז עליו כנספה באם נסיבות היעלמותו מובילות לכך. בהקשר זה, זכורה במיוחד החלטתו של הרב גורן, שבזמן מלחמת ששת הימים כיהן כרב צבאי והתיר את עגונות המלחמה בכך שהכריז על הבעלים כעל נספים. זו הייתה החלטה אמיצה שגררה בעקבותיה תגובות נזעמות של החוגים החרדים.
ליחס השונה לגברים ולנשים בהקשר זה, אין נימוק או סיבה ממשיים שאפשר להישען עליהם; ישנם דברים מוחלטים בהלכה היהודית שאינם תלויים בהחלטה של בית דין או של רב כלשהו, ואחד מהם הוא איסור גורף על אישה להינשא לאחר ללא קבלת גט מבעלה. משום כך, אישה לעולם אינה יכולה לחטוא בביגמיה; כאמור, מערכת נישואים נוספת לא תיחשב לברת תוקף.
לאתר הבית הקליקו כאן