היוזמה לחולל שינוי באפשרויות של זוגות שונים להינשא, או ברית הזוגיות כפי שמכנה זאת אביגדור ליברמן - אינה דבר חדש. כבר עשרות שנים שבארץ מתחולל מאבק להביא לפתרון ראוי וצודק לזוגות רבים אשר אינם מעוניינים ובעיקר אינם יכולים להינשא ברבנות.
מאחר שהדרך היחידה להינשא בישראל כיום הינה בדרך דתית, הרי שזוגות שמעוניינים להינשא בדרך אחרת, יכולים לצאת למדינה קרובה, קפריסין למשל, ולהתחתן שם באופן אזרחי. מדובר בהליך פשוט של רישום אצל רושם הנישואין בכל בית עירייה מקומי, ועם אישור נישואין המובא משם – יכולים זוגות אלה להירשם במשרד הפנים בישראל בזוג נשוי.
הזוגות הללו מוכרים במדינת ישראל כנשואים לכל דבר ועניין, כך בנוגע לכל זכות או חובה המוטלת על בני זוג וכך לעניין הזכאות לירושה ולכל עניין אחר.
הבעיה המהותית היא שזוגות שכאלה, בעיקר הצד הנשי, לא לוקחים בחשבון שזכויות שונות שלהם, כמו זכות למזונות או לרכוש שמעוגנות בכתובה - יכולות להיפגע קשות, שכן לא חל עליהם הדין הדתי המזכה במזונות וייתכן שיחולו עליהם דינים שונים החלים במקום שבו נערכו הנישואים.
הפתרון הוא לחתום על הסכם טרום-נישואין, שבו מסדירים את כל הזכויות והחובות, כגון קריטריונים לזכאות למזונות, אופן חלוקת הרכוש וכו'.
הסטטוס: בן זוג
למה בעצם זוגות שמעוניינים להינשא צריכים לעבור דרך הרבנות?
הרקע למציאות הזו הוא בתקופה הסמוכה לקום המדינה, כאשר התקבל החוק המעניק בלעדיות מוחלטת לערכאות הדתיות בכל הקשור לנישואין וגירושין (ליהודים – בית הדין הרבני, למוסלמים – בית הדין השרעי, וכך לנוצרים). הרעיון המרכזי שעמד בבסיס חקיקה זו בכל הנוגע ליהודים - היה הרצון לשוות צביון יהודי למדינה. הדבר דומה לחוק המחייב שמירת כשרות בכל בסיסי צה"ל, ללא קשר למספר שומרי המצוות המשרתים בכל בסיס, אם בכלל.
מהי ברית הזוגיות?
זהו ניסיון לעזור לזוגות שאינם רוצים או אינם יכולים להינשא ברבנות – להתחתן בארץ במסגרת נישואים אזרחיים. מדובר בזוגות חילוניים שאינם רוצים לעבור ברבנות, בזוגות מעורבים כאשר אחד מבני הזוג אינו יהודי, וכן בפסולי חיתון כמו כהן וגרושה או בנישואים לממזר (ילד שנולד מקשר של אישה נשואה עם גבר אחר, וההלכה אוסרת להינשא לו עשרה דורות קדימה) – שאינם יכולים להינשא לפי ההלכה.
היכן נולד רעיון ברית הזוגיות?
מפלגת ישראל ביתנו אומנם כללה אותה במצע שלה, אך היוזמה לשינוי אמיתי בחוק הגיעה הרבה קודם לכן; בשנים האחרונות עמלה ועדה בראשות השר רוני בר-און על עריכת חוק אשר יאפשר מסלול נישואין חילוני, המכונה "ברית נישואין". בוועדה זו היה אף נציג מטעם המפד"ל, אגב. במסגרת הצעת חוק זו, הוצע שימונה גורם אחראי, שופט בית משפט למשפחה שיקבל מעמד של רשם נישואין, אשר יוסמך להכריז על זוג כנשוי, כלומר כבני זוג שווי זכויות וחובות, בדיוק כמו זוגות הנישאים במסלול הדתי.
מדובר בהליך הדומה באופן כמעט מוחלט לנישואים האזרחיים המקובלים במרבית המדינות בעולם, נישואים שאינם קשורים בשום צורה לדת.
על פי הצעה זו, הסטטוס נשוי המופיע בתעודת הזהות יימחק, ותחתיו יירשם בן זוג או בת זוג, כדי שלא להבחין בין הזוגות השונים.
מדוע אנשי דת מתנגדים לברית הזוגיות?
קודם כל משום שכך יירבו נישואי התערובת, ויותר ויותר אנשים יבחרו להינשא בנישואים אזרחיים. אבל נראה שההתנגדות המרכזית של אנשי הדת דומה במהותה לשאלת מיסוד הזנות; הרי אין ספק שמיסוד הזנות יתרום לבריאות הציבור אולם זאת במחיר של הכרה בו. ההכרה בנישואים שלא בדרך ההלכה היא הבעייתית מבחינתם.
מה היתרונות בברית הזוגיות מבחינת אנשי הדת?
היתרון הוא בצמצום מצבים שבהם הילד יוצא נפגע לפי ההלכה, וברישום ומעקב אחר השושלת המשפחתית; מי שהדבר חשוב לו, יוכל לבדוק האם בחיר ליבו מוגדר כפסול חיתון לפי ההלכה. כאשר יש רישום במשרד הפנים – הכל מתועד וגלוי.
נכון שסביר להניח שמספר הנישואים החילוניים יעלה, אבל אני לא רואה בזה בעיה, להפך; מבחינה דתית כמות העבירות תהיה פחותה. לדוגמה: כאשר אישה נשואה כדת מקיימת יחסים עם גבר אחר, לפי ההלכה מדובר בעבירה חמורה ביותר שדינה מיתה, והילד שייוולד יהיה ממזר. לעומת זאת אישה שנישאה בנישואים אזרחיים – לא נחשבת לנשואה מבחינת ההלכה ולכן במקרה שהיא מקיימת יחסים עם גבר אחר, בנה לא יהיה ממזר.
דבר נוסף שישרת את אנשי הדת: הצעת החוק של ברית הזוגיות מבקשת לכרוך באותה נשימה אף את ביטול המעמד של "ידועים בציבור" בישראל, מוסד שנוצר באופן כמעט ייחודי בארץ, נוכח המציאות הקיימת. כך, אדם נשוי שקשר מערכת יחסים עם אישה אחרת – זוג זה לא יזכה לכל מעמד.
כמו כן, ישנם יתרונות נוספים לברית הזוגיות:
• תשלום המזונות יהיה בהתאם ליכולת הכלכלית; אישה בעלת יכולת אמורה לשלם מזונות לגבר החסר יכולת לכלכל את עצמו. כך, עבור גברים מסוימים הצורך לשלם מזונות לנשותיהם לא יהיה מובן מאליו.
• התרה פשוטה של הנישואים; במקרה של רצון להתגרש, שופט בית המשפט למשפחה יהיה מוסמך להתיר את הנישואין. די יהיה בבקשת אחד הצדדים, ואין צורך בהסכמת בן הזוג הסרבן.
הדבר מהווה יתרון עבור זוג שאכן לטובתו מוטב שיתגרש, אבל עם כל ההיבטים השליליים שדבקו בהתרת הנישואים הדתית – יש בו יתרון מהותי; קושי בהתרת הקשר, במקרים לא מעטים, מונע את הגירושין, ולפעמים הדבר משרת את טובת בני הזוג והמשפחה הרחבה.
לכן ניתן לומר כי מדובר בהצעה ראויה, ויש לקוות שיימצא הנוסח שיהיה מקובל על כולם – חילונים ודתיים.
צרו קשר עם עו"ד בעז קראוס
לאתר הבית הקליקו כאן