כאשר מגיעה אליי אישה המשתכרת יותר מבעלה – אני שמח ועצוב גם יחד. שמח בשבילה – משום שאני רואה מולי אישה מצליחה העומדת בזכות עצמה, ועצוב – מאחר שייתכן שזו הסיבה לכך שהגיעה אליי מלכתחילה; מהניסיון שלי ועל סמך המקרים שמגיעים אליי, הסבירות שגבר יקבל עובדה שכזאת ויפרגן לאורך זמן, היא מזערית.
בכל מקרה לעובדה זו משמעות רבה בקביעת שיעור המזונות, הן של האישה והן של ילדיה. ועכשיו, למקרים הספציפיים.
להתגרש בגיל 30, לשלם בגיל 65
אני בת 30, נשואה לבן גילי כעשר שנים. יש לנו ארבעה ילדים בני שמונה, חמש ארבע ושנה. בחודשיים האחרונים אנחנו נמצאים בהליך גירושין (מיוזמתי) אצל מגשר, עד כה ללא תוצאות. המחלוקת העיקרית היא כמובן הכסף: אני מרוויחה כ- 11,000 לחודש, כפול מבעלי כרגע. בשל כך הוא מבקש להפחית מתשלום דמי המזונות (בטיעון שהוא מרוויח פחות ממני), ואף דורש ממני חצי מקרנות ההשתלמות ומהפנסיה שלי בעתיד. לי לא נראה הגיוני שאם אני מתגרשת בגיל 30, אני אצטרך לשלם על כך גם בגיל 60 פלוס. האם אני צודקת?
השאלה שלך מתייחסת למצב המורכב שבו בני זוג מתגרשים בגיל צעיר, כאשר לפניהם עוד עשרות שנות עבודה. לצערי ההיגיון לא חשוב כאן אלא החוק, ולפיו התשובה היא כן, את תהיי חייבת להעביר לבעלך לשעבר חצי מקרנות הפנסיה שלך בעתיד.
הוא יהיה זכאי למחצית מהחלק היחסי של הפנסיה המתייחס לתקופת הנישואין, ביחס לכל תקופת זכאות הפנסיה (למשל, אם הייתם נשואים 10% מתקופת הפנסיה, יקבל בעלך 5% מהפנסיה). העובדה שיהיה צורך להמתין למעלה משלושים שנה עד לקבלת זכויות הפנסיה שלך, אינה משנה דבר.
בכל הנוגע לחלוקת הזכויות הכספיות והנכסים שנצברו במהלך הנישואין, בעיני החוק התשובה פשוטה וברורה - כל מה שנצבר במהלך החיים המשותפים, נחלק ביניכם בשווה ללא כל קשר לשאלה מי מכם צבר את הזכויות ועל שם מי הן רשומות.
משום כך, גם את תהיי זכאית לחצי מקרנות ההשתלמות והפנסיה של בעלך בעתיד, ומאחר שנראה כי הסכומים שיצטברו אצלך יהיו גבוהים יותר, הרי שלפי החוק ייערך קיזוז בין מה שאת חייבת לו לבין מה שהוא חייב לך, ואת תשלמי לו את ההפרש.
כמובן שאם מעט רצון טוב מצד שניכם ואם המצב מאפשר זאת, תוכלו אולי לבוא זה לקראת זו ולהגיע להסכם שונה שיהיה מקובל על שניכם, ולאו דווקא לפי החוק היבש.
סבא, תביא מזונות
אני בת 36, מרוויחה אלפי שקלים יותר מבעלי (אני עצמאית, הוא שכיר). אנו הורים לתאומים בני ארבע ונמצאים בהליך גירושין. בעלי, צעיר ממני בחמש שנים, הוא בחור לא שאפתן במיוחד, ואינני סומכת עליו בתשלום המזונות.(כרגע הוא מוכן לשלם 2,000 שקל, וגם את הסכום הזה אני לא בטוחה שיעביר לי מדי חודש). לעומת זאת, הוריו אנשים אמידים ביותר ובעלי נכסים. שאלתי היא: האם אני יכולה לתבוע מזונות מהסבא והסבתא של הנכדים שאותם אגדל בשנים הבאות?
לעובדה שהורי בעלך אמידים אין כל משמעות. כל עוד הוא יכול לשלם מינימום מזונות (בחישוב גס: 1,500 שקל לילד), הרי שהוא זה שאחראי על תשלום המזונות, ולא הוריו.
גם לעובדה שאת מרוויחה יותר ממנו יש משמעות רבה: בניגוד לעבר, הגישה בבתי המשפט כיום דוגלת בחלוקת סכום המזונות בין ההורים, בהתאם לגובה השתכרותם הפנויה היחסית.
מאחר שאין נוסחה לקביעת גובה מזונות הילדים, והדבר משתנה ממקרה למקרה ומשופט לשופט, הרי שבאופן כללי ניתן לומר שביחס לילדים מתחת לגיל 15 יש חלק יחסי גדול יותר המוטל על האב, ומעבר לגיל זה החלוקה בין ההורים מבוססת באופן מוחלט על בסיס יכולתם והשתכרותם הפנויה של ההורים.
מתי אפשר לגבות תשלום מזונות מהסבא והסבתא? רק אם האב נעלם מהתמונה, או סובל מנכות שמונעת ממנו להתפרנס. במצב כזה יכולים הילדים לתבוע מזונות מהוריו של האב, מאחר שהחוק קובע שנזקק קטין יכול לתבוע מזונות מהקרובים אליו, ותמיד דרגת הקרבה הגבוהה יותר מחויבת יותר מדרגת הקרבה הרחוקה (כלומר, סבא מחייב יותר מדוד וכו'). הוריו של בעלך יכולים לגלות אכפתיות כלפי הנכדים שלהם ולדאוג לרווחתם העתידית באמצעות חסכונות וכו', אך אם יעשו זאת זה יהיה משום טוב לבם, ולא כי החוק מחייב זאת מהם.
לכל הטורים של עו"ד בעז קראוס
צרו קשר עם עו"ד בעז קראוס
לאתר הבית הקליקו כאן