מה יצא מהילד? הפתעה

הייתי בת שש כשההורים שלי נסעו בפעם הראשונה לטיול זוגי בחו"ל. היה חופש גדול, אחי ואני נשארנו אצל סבתא בצפת והיא רשמה אותנו לקייטנה. הם נסעו לשבוע של נצח, ויום לפני שובם סבתא החליטה לקחת אותי לספר השכונתי, "לעשות לאמא הפתעה".

זאת הייתה הפעם הראשונה שביקרתי במספרה. הנשים בתוך מכונות הייבוש נראו כמו מסרט עתידני, חלליות אנושיות לפני המראה, החלוק לחץ לי בצוואר והספר דיבר רק עם סבתא כשהוא אחז במספריים וסירק את שערי הארוך. "זה תמיד נכנס לה לעיניים, פשוט נורא", סבתא אמרה ולחשה לו משהו. הסתכלתי על הרצפה וראיתי המון שערות בכל מיני אורכים ובכל מיני צבעים, ניסיתי לדמיין למי הן שייכות, ופתאום היה לי עצוב נורא על כל השערות האלה, על אימא שאיננה, עליי שם על הכיסא. זה בכלל לא הרגיש לי כמו הפתעה.

הוא סיפר אותי קצר. סבתא שמחה נורא ואני הרגשתי כמו בן והחזקתי חזק את הגעגוע לאמא. כשיצאנו מהמספרה וחצינו את הכביש היא החזיקה לי את היד חזק מדי וזה כאב כמעט כמו החלוק שחנק אותי.

צעצוע קטן בתוך ביצת חלומות

הילדים שלנו הם שק חלומות קטן, ביצת הפתעה של גנים שאין לנו מושג מה יצא ממנה. כל מה שיש לנו הם חלומות - חלומות עבורם וחלומות עבור עצמנו. כשהגנים יפגשו אהבה וקבלה, נוכל לפתוח את ביצת ההפתעה ולמצוא בה מיניאטורה משמחת של צבעים, טריקים ומשמעות. כשהגנים יפגשו ציפיות גבוהות וביקורת, ההפתעה שבפנים אולי תתקרב למה שציפינו, אבל כל מה שהיא תהיה זה בבואה של חלומות דהויים שלנו. לא יהיה בה שום דבר מגניב.

כשהם צעירים זה קל יחסית: אנחנו קונים להם בגדים, ילקוטים, מסרקים אותם, מחליטים עבורם על חוגים, יושבים איתם על שיעורים, מזמינים להם חברים ומגבילים להם זמן מסכים. הבעיות הגדולות שלנו הן קצת מאבקי שליטה, תסכולים שלהם ושלנו, קנאה בין אחים וחילוקי דעות על דרכי חינוך. קצת איומים, קצת עונשים, קצת פרסים, עוד קצת לחץ, ואנחנו מקרבים אותם להיות לנו ביצת הפתעה לפי בקשה. 

כשהם מתחילים להתבגר לנו בתוך הבית, אז מתחילה לתקתק הפצצה. החוט האדום של הפצצה מורכב מהחלומות שלנו - כל מה שהיינו רוצים שהם יהיו. אין לנו כבר את החסד לתת להם על היותם קטנים, הם כבר נראים בוגרים, כבר התחלף להם הקול, הכל נראה מוכן וארוז - וכל כך רחוק ממה שהתכוונו:

יותר טוב למי? יותר טוב לכם. הפצצה המתקתקת היא בדיוק ביצת ההפתעה; כל הרעיון הוא שאחרי שסיימתם לאכול את כל השוקולד המתוק הזה, אתם אמורים לפתוח את הביצה ולגלות צעצוע קטן וצבעוני שאין לכם לא ידיעה מקדמית על מה הוא, ולא שליטה על מה הוא יהיה.

תחלמו רק על יחסים טובים

אם תעצמו עיניים ותזכרו בילדותכם, במתבגרים שהייתם, תוכלו לראות שם את החלומות של ההורים שלכם ואת האכזבות שלהם. תזכרו כמה הייתם זקוקים אז לידיעה שאתם ביצת ההפתעה, משוועים לעיניים שרואות בכם את הטוב, כמה הייתם אבודים ומבולבלים, רחוקים מהמבוגרים שאתם היום, או לחילופין קרובים אליהם אבל קצת יותר טיפשים, קצת יותר מוסחים, קצת יותר זקוקים לאישור, לאהבה. תזכרו כמה כואבת הביקורת וכמה לא ניתן ללמוד ממנה כלום, כמה דוקרת האכזבה וכמה מייאש הרצון של האנשים הכי קרובים אליך שתשתנה, שתשתפר, שתהיה משהו אחר.

אין לכם שליטה אמיתית על שום דבר מלבד על היחסים הטובים שלכם איתם. ויחסים טובים הם אמנם משימה הרבה יותר קשה מלנסות לתקן אותם, לריב איתם, להתאכזב מהם ולכעוס עליהם, אבל זה בדיוק המקום שממנו תוכלו להשפיע בכל המקומות שבהם חשוב לכם. וכן, אתם יכולים להגיד את דעתכם על תכונות, החלטות, התנהגויות, אפילו על המראה שלהם, אבל לדרוש שינוי זה כבר דבר אחר. בכל מקום שבו תיקחו לידיים שלכם את מי שהם, אתם תשאירו צלקת, שבר קטן בביצת ההפתעה.

כן, זה קשה לקבל אותם כמו שהם, קשה להיות שם כשהם פוגשים את המחיר של הטעויות שלהם, אבל זה משתלם, כי זה משאיר להם מרחב ללמוד מהחיים תוך כדי זה שאתם נמצאים שם ומשמשים מודל שממנו הם לא יתרחקו כל כך. ואם היחסים בינכם יהיו טובים, אתם גם תוכלו להגיד מה דעתכם ולהישמע מבלי לפצוע, תוכלו להיות נוכחים גם כשאתם נעדרים, תוכלו להרגיע אותם כשהם לא מרוצים ממי שהם או ממה שהחיים זימנו להם. וזו ביצת ההפתעה הכי שווה.

עכשיו קחו את הרשימה שלכם, תכניסו אותה עמוק עמוק לתוך איזו מגירה, ותפתחו אותה כשהוא יהיה בן שלושים. אני מבטיחה לכם, שאם תדאגו ליחסים טובים, כשתפתחו ביחד איתו את הרשימה תבינו כמה היא לא קשורה למי שהוא ולמה שיצא ממנו, אלא רק לחלומות ולדאגות שהיו לכם פעם.

> לכל הטורים של עינת נתן

>> לעמוד הפייסבוק של עינת נתן