הסיטואציה הבאה מוכרת לכולנו: משכנו 500 שקלים מהכספומט, שמנו את השטרות בארנק, ואחרי יומיים-שלושה הם נעלמו כלא היו, מלבד כמה מטבעות, במקרה הטוב. אנחנו מתאמצים להיזכר על מה לעזאזל הוצאנו 500 שקל? לוועד הגן נתנו 150, הילד הגדול קיבל 50 שקל כדמי כיס, אך מה עם ה-300 הנותרים?
קנינו איזה טייק-אווי אתמול, אבל לא זוכרים את הסכום המדויק, והשאר פשוט נמחק מהדיסקט. טוב, נוציא עוד 300 שקל מהכספומט.
ואז אנחנו מגיעים לסוף החודש. מי שטרח להסתכל על חשבון הבנק מגלה משיכות של כמה מאות או אלפי שקלים, אך כל קשר בין הסכום להוכחות קנייה הינו מקרי בהחלט.
קבלה זו מילת המפתח
מומחים רבים בתחום כלכלת המשפחה טוענים שכאשר רוצים לצמצם הוצאות, עדיף להשתמש במזומן מאשר בכרטיס אשראי. זה נכון, כל עוד עושים בקרה על מה מוציאים ומתי. אני מבטיחה לכם - הבקרה לכשעצמה תורמת לצמצום ההוצאות.
לכל אלו שרוצים להשתלט קצת על המזומן, ריכזתי 8 צעדים פרקטיים. אתם מוזמנים לאמץ אותם ולהשתמש בהם. שימו לב שרוב הטיפים רלוונטיים גם להוצאות בכרטיסי אשראי:
1. בכל קנייה שאתם עושים (אגב, גם באשראי) תמיד תבקשו קבלה – אפילו אם אלו הקניות הכי שגרתיות והכי קטנות (במאפיה, אצל הירקן, בחניונים וכו'). מה עושים כאשר ממש אי-אפשר לדרוש קבלה? ראו צעד מס' 5.
2. ברגע שהמוכר נתן לכם קבלה – אל תמהרו להכניסה לארנק. תסתכלו על מה שכתוב עליה. הרבה בתי עסק עדיין משתמשים בקבלות ללא פירוט, וגם אם יש פירוט, הוא לא תמיד מדויק או מובן. מלבד זאת, לפעמים שם העסק הרשום שונה משם החנות המוכר לכם.
תשלפו עט (או תבקשו מהמוכר) ותכתבו בעצמכם על הקבלה מה קניתם ועבור מה.
לדוגמא, אם קנייה בחנות צעצועים הסתכמה ב- 55 שקל, רשמו על הקבלה: 25 שקל - צעצוע ליואב, 30 שקל - מתנת יום הולדת לילד מהגן.
3. תשתדלו להכניס את הקבלות למקום קבוע בארנק, ולא לזרוק אותן לתוככי התיק או לתוך השקית עם המוצר שקניתם. הן נוטות להיעלם משם באופן מסתורי.
4. בבית קחו ניילונית שקופה, מקמו אותה במקום קרוב לכניסה או למטבח או בכל מקום בולט אחר שבו אתם מבלים הכי הרבה זמן. הכניסו לשם את כל הקבלות שאספתם ביום-יומיים האחרונים. אל תחכו שיצטברו לכם עשרות קבלות בארנק.
5. ליד הניילונית הניחו פנקס קטן. זה יהיה פנקס ה"מזומן ללא קבלות" שלכם. בסוף כל יום תקדישו 30 שניות להיזכר בכל הקניות ה"קטנטנות" שעשיתם באותו יום, רשמו תאריך ולידו את כל ההוצאות.
לדוגמא:
28.2.2012
עיתון – 7 שקלים, בייביסיטר – 50 שקלים, ארטיק לילד מהגזלן – 10 שקלים, מתנה למישהו בעבודה – 20 שקלים (למי שיותר נוח לנהל את הרישום בסמארטפון שיעשה זאת. אני אישית מעדיפה את הרישום בפנקס).
6. השתמשו באותו פנקסון גם לרישום כסף מזומן שקיבלתם. אם ההורים נתנו לכם מתנה בסך 500 שקל ליום ההולדת, הכניסו גם את זה (רשמו פלוס ליד המספר, כתזכורת שמדובר בהכנסה ולא בהוצאה).
7. כל הצעדים שעשיתם עד כה הם אכן נהדרים, ואולי עצם הרישום יפחית קצת את הבזבוז, אבל אם לא תבצעו את הצעד הבא לא תצליחו באמת להשתלט ולדעת על מה הוצאתם כל כך הרבה כסף מזומן.
אז ככה, בסוף כל שבוע בצעו סיכום של כל ההוצאות שלכם (אלו שמופיעות בקבלות ואלו שבפנקס), עדיף בגיליון אלקטרוני ולפי סעיפי הוצאה. עשו זאת כל שבוע ונהלו את הגיליון לפי חודשים. כמובן שמומלץ לשלב את הבקרה הזו עם בקרה כללית של כל ההוצאות שלכם, כדי לראות את המאזן האמיתי.
בדרך זו, תוכלו לדעת על מה הוצאתם וכמה, ותצליחו לתכנן את ההוצאות בהתאם ליכולות שלכם.
8. ודבר אחד אחרון, לאלו מאיתנו שקצת פחות בעניין של סדר או לא רוצים לנהל מעקבים ורישומים: החליטו מה נכלל בהגדרה שלכם כהוצאות במזומן (אוכל ושתייה על הדרך, עיתון, מניקור, דמי כיס, סיגריות וכו') ולפי זה תקבעו סכום שבועי קבוע שאותו תקדישו רק להוצאות האלו. משכו את הסכום החודשי מהכספומט, שימו בארנק רק את הסכום השבועי והשאירו את היתרה במעטפה בבית. בתחילת כל שבוע תוסיפו לארנק את הסכום השבועי. לא קל, אך מעניק לכם מסגרת.
כותבת הטור, דבי קצב, היא יועצת לתכנון כלכלי אישי ומומחית לכלכלת המשפחה
>> יש לכם טיפים נוספים שעובדים? שתפו אותנו בתגובות