*השמות האמיתיים שמורים במערכת
הגירושים של שי ואורית, עורך דין ומנכ"לית של חברה מאזור המרכז, הורים לשניים (4 ו-8.5) נראו תחילה כמו גירושים למופת. אחרי שפנו למגשרת, השניים ניסחו ביחד הסכם גרושים של הורות שווה. "סיכמנו על משמורת משותפת, וגרושתי אפילו ציינה שזה חשוב לה", מספר שי ל-Mako. הסכם ההורות אושר בבית משפט למשפחה וקיבל תוקף, אבל שלושה חודשים לאחר מכן, התמונה השתנתה, כאשר קיבל שי תביעת משמורת על ילדיו, זמן קצר אחרי שקיבל תביעה לתשלום מזונות. "ראיתי חושך. בתביעה נטען שמעולם לא עשיתי כלום עבור ילדיי, כשבפועל אני אבא מאוד מעורב, יש אפילו שיאמרו 'מעורב מדי' – מהאבות שנמצאים בכל הוועדים וכבר מוכרים ברחבי העיר
"עוד נכתב בתביעה שאני בקושי מכיר את הילדים שלי, בזמן שגרושתי שואלת אותי בהודעות מה מידות הבגדים של הילדים ומבקשת ממני לעשות להם טיפולי כינים כי זה משהו שאני תמיד עושה. תמיד גידלנו את הילדים באופן מאוד שווה, חלקנו במטלות. לקחתי אותם לגן, לחוגים, לטיפולים שהיו להם בבוקר. אני תמיד העדפתי להיות עם הילדים והקושי שלי היה עם העבודה ודווקא לה היה יותר קשה עם גידול הילדים".
שי מייחס את שינוי הגישה של אשתו להמלצותיהם של עורכי הדין ששכרה. "אין לי דרך אחרת להסביר את זה". על אף כל האמור, בית המשפט למשפחה השתכנע, והסכים לפתוח את ההסכם הראשוני בין שי לגרושתו. בעקבות דרישת בית המשפט, התבקש שי לבצע בדיקת מסוגלות הורית - תהליך שנעשה באופן פרטי בעלות של עשרות אלפי שקלים במסגרתו בוחנים את יכולתו של ההורה לתפקד. רק לפני שבועות בודדים, יותר משנתיים אחרי שהתחיל את התהליך, הכריע בית המשפט לטובתו, וקבע כי הוא זכאי לזמני שהות זהים לאלה של אם ילדיו.
"אחרי שהתייעצה עם עו"ד, התמונה השתנתה"
לתפיסתו של שי, לחוק המכונה "חזקת הגיל הרך", יש משקל מהותי בתקופה שעברה עליו ועל משפחתו. לפי החוק, שנחקק כבר ב-1962, במקרים בהם ההורים גרים בנפרד ואינם מגיעים להסכמה "ילדים עד גיל שש יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת". "אחת הטענות שגרושתי טענה מולי ובבית המשפט הייתה 'שילדים צריכים להיות עם אמם', שרק עכשיו היא הבינה את זה ושצריך 'להציל אותה' מההסכם הרע שחתמה עליו", אומר שי, "למען האמת, יכול להיות שהיא עצמה כבר האמינה בזה, כי אם המחוקק קבע שעדיף לילדים לגדול אצל האם, הוא כנראה בדק ויודע. אם החוק לא היה קיים – ייתכן שהשופט מראש לא היה מאפשר לפתוח את ההסכם והיה מסביר שזה רק יזיק לכולם, ובעיקר לילדים".
שאלת "חזקת הגיל הרך" עלתה על סדר היום כבר לפני יותר מעשור, אלא שהאמוציות החזקות והמאבקים שמעורר הנושא הופכות אותו לאחד הנושאים מהמורכבים והשנויים במחלוקת שהיו פה. כבר ב-2008 המליצה ועדת שניט (ועדה ציבורית שמינה משרד המשפטים) לבטל את החזקה, שנחקקה ב-1962 ונחשבת בעייני רבים למיושנת. במקומה, המליצה הוועדה לנסח קווים מנחים לקביעת טובת הילד על ידי בית המשפט במקרים בהם ההורים לא הגיעו להסכמה. המלצות הוועדה חלחלו מאז למערכת המשפט ומאז פרסומן רבים מהשופטים בבתי הדין למשפחה בוחנים כל מקרה לגופו ולא דבקים אוטומטית בחוק.
ומה בעולם? במדינות מערביות מתקדמות בעולם – לא קיימת חזקה כזאת: בדנמרק למשל משמורת משותפת היא ברירת המחדל מאז 2007 וניתן לסטות ממנה רק מטעמים מיוחדים. באוסטרליה ובחלק ממדינות ארה"ב יש העדפה למשמורת משותפת, ובבריטניה רשאים בתי המשפט להעדיף אמהות על פני אבות בקביעת משמורת, אבל זהו רק שיקול אחד מתוך מכלול רב של שיקולים של טובת הילד. בארץ, עד היום כל ניסיונות לשנות את החוק כשלו.
"ילד צריך להרגיש שייך לאנשהו ולא להיות הגורם המקשר בין שני הורים"
לפני כשבועיים (ב-26 ביוני) אישרה ועדת השרים לחקיקה את "החוק לביטול חזקת הגיל הרך" שיזמו השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, וח"כ יואב קיש מהליכוד. לפי הצעת החוק בית המשפט ייקבע את חלוקת המשמורת לפי טובת הילד ותוך שאיפה ליישום עיקרון של הורות משותפת, בהתאם לקריטריונים שונים. אלא שמאז כבר הספיקה להתגלע מחלוקת חדשה בתוך הממשלה ועל כן הצעת תיקון החוק עדיין לא הועברה לאישור בכנסת.
המתנגדות העיקריות לביטול החוק הן אימהות גרושות, חד הוריות וארגוני הנשים התומכות בקיומו של הורה משמורן, שביתו מהווה בית עיקרי עבור הילדים, וחלוקת זמני השהות, כפי שקובעת חזקת הגיל הרך. חששן הוא שמי שיפגע מביטול החוק הם האימהות ובעיקר ילדיהן. "ילד צריך להרגיש שייך לאנשהו ולא להיות הגורם המקשר בין שני הורים שאינם מתקשרים", אומרת בובה לוי, העומדת בראש קבוצת הנשים "הקול הנשי" ובעצמה אם חד הורית לארבעה. "גם מחקרים מראים שילד צריך בית עיקרי לגור בו. פמיניסטים ככל שנהיה - מבחן המציאות מראה שאין עדיין שוויון ושלרוב האמא היא המטפל העיקרי בילדים ולכן לרוב הבית שלה הוא הבית העיקרי של הילד".
לדברי לוי גברים כמו אלה המופיעים בכתבה, אשר מטפלים בילדיהם באופן שווה לאימהות ואף יותר וחשים צורך אמיתי לקחת חלק שווה בהמשך גידולם, מהווים מיעוט. וכבר היום, היא מציינת, אבות שכאלה מקבלים בבית המשפט משמורת משותפת.
אלינור דוידוב, מרכזת הקמפיין נגד ביטול חזקת הגיל הרך ללא חלופה הולמת מסבירה כי קיים חשש שאבות ינצלו לרעה את ביטול החוק. "כאשר ניתנת משמורת משותפת - דמי המזונות פוחתים או מתבטלים. אבל מחקרים שנעשו בעבר הראו שהנשים נשארות לרוב המטפלות העיקריות ובסופו של דבר האימהות והילדים נפגעים כלכלית . הם נותרים ללא מזונות ובלי הטבות מהמדינה אותן קיבלו כהורה משמורן יחיד'".
לוי מוסיפה כי "היתרון של חזקת הגיל הרך הוא היכולת למנוע את המלחמות והמאבקים שפוגעות בסופו של דבר בילדים", היא אומרת וטוענת שביטול חזקת הגיל הרך יהפוך את בקשת המשמורת לכלי מיקוח בידי האבות, כפי שעושים כיום אבות מסוימים עם הבקשה לגט. לדבריה "כמו שגברים מסוימים מסרבים לתת גט עד שהתנאים שהם מציבים ימולאו, עכשיו יוכלו גברים שמתגרשים לאיים שיבקשו משמורת משותפת אם ידרשו לשלם מזונות או כל דבר אחר. כבר היום אנחנו נתקלות בעשרות נשים שבני הזוג שלהן מבקשים משמורת למרות שהם אינם מעוניינים לבלות עם הילדים. הסיטואציה הזאת לא מעודדת מאבקים וריבים בין בני הזוג, אלא גם הופכת את הילדים לכלי במאבק".