רונן, גבר נאה בן 45 נשוי ואב לשלושה, התקבל לתפקיד מנכ"ל בארגון גדול. תמר מנהלת השיווק, גרושה ואמא לשני ילדים, קיבלה את פניו ודאגה שירגיש נוח ויכיר את העובדים. היא היתה כר רך לנחיתה במקום החדש והוא התחבר אליה בקלות. איתה הלך לארוחות צהריים, איתה יצא להפסקות סיגריה, לסיורים במפעלים ברחבי הארץ ולישיבות עבודה משותפות. הם היו צמודים הרבה שעות ביממה. עם הזמן נוצרה ביניהם ידידות וקירבה ומכאן הדרך להתאהבות הייתה קצרה ובטוחה.
במשרד קיבל את מה שהיה חסר בבית
תמר חיזרה אחריו באלגנטיות. גם הוא נמשך אליה מאוד. היא היתה מקור חום ורוך שלא הכיר וחסרו לו. למרות שנלחם בזה, הוא מצא את עצמו חולם עליה בלילות והוזה עליה בימים. בגידה היתה מבחינתו חמורה כמעט כמו רצח. הוא חונך בבית ספר דתי על יושרה וכבוד, אבל באותה נשימה הוא מספר על חיי נישואין משמימים. על אשתו שעסוקה בעצמה ובקריירה שלה ואפילו על מאהב שנמצא בתמונה. הוא קיבל ממנה מסרון חם ורומנטי שלא היה מיועד אליו ולא העז להעלות את העניין בפניה. פשוט המשיך כרגיל ואכל את עצמו מבפנים.
הוא לא שכב איתה כבר 8 חודשים. היא מתחמקת, ומנהלת איתו שיחות שקשורות בילדים בלבד. אבל היא לא רוצה להתגרש וגם הוא מאוד חרד מהרעיון של פרידה. הוא מבטל את עצמו בבית ועושה כל מה שאשתו מבקשת, והיא מבקשת הרבה. נטל הילדים בעיקר עליו.
תמר היתה לו לנחמה ומקור מנפח אגו. היא היתה מלאת שמחה, יפה ונעימה. עשרות פעמים הם היו בסיטואציה שאיפשרה קירבה פיזית והוא תמיד נשמר. פחד לאבד את הראש ולהיפגע. הפחד הכי גדול היה לבגוד, להיתפס ולהביא לפירוק המסגרת, להכאיב לילדים.
והיה עוד פחד. פחד שלא יעמוד בציפיות של תמר ממנו כגבר, שהרי הוא נשוי 20 שנה ובהם לא שכב עם אישה אחרת ובקושי עם אשתו. הביטחון בתחום המיני שאף לאפס. ברובד המודע והמצפוני הוא נלחם ברצון להיכנס למערכת יחסים עם תמר, ומנגד היה בו גם דחף חזק להמשיך ולהיקשר. היא נתנה לו את כל מה שלא קיבל בבית: תשומת לב, חום, פינוק, רוך וגם משיכה ונכונות רבה לסקס. ויחד עם זאת הקול הפנימי החזק צעק לו, לא!
בשלב הזה הוא הגיע אליי. חלש, מדוכא ומבולבל.
גילוי האמת הוא בלתי נמנע
בעיניי, הערך העליון הוא איכות החיים ולא הכותרות שלהם. אם אתה אומלל בזוגיות, או בעבודה, או בכל מקום אחר, אל תישאר. קל לומר, קשה לבצע. הכל מתחיל באהבה שלך לעצמך. לא שעון יוקרתי וג'יפ מרצדס, אלא הגבולות שאתה מסמן לעצמך ולסובביך. מה מתאים לך ומה לא. עד כמה אני סופג ואיפה אני אומר סטופ. מה אני חושב שאני שווה ולמה אני מסכים להיות היכן שאני?
אם תדע איך נפלת למלכודת, יש סיכוי שתדע לצאת ממנה. הכל מתחבר בסופו של דבר לרמת המודעות שלך ולדימוי העצמי.
אני לא אייעץ לו להישאר נשוי או ללכת עם תמר. אך אייעץ לו להתחבר לרצון האמיתי שלו, להכיר בפחדיו, להבין את מקורם ולהשתחרר מהם.
תמר בהחלט חשובה בסיפור הזה וטוב לו שיישמר את הקשר עימה. תמר הינה מקור כוח וגלגל הצלה במקרה של טביעה. תמר מבלי שתדע, תעזור לו לעמוד מול אשתו ולהתמודד מולה. תמר היא רשת ביטחון זמנית שעשויה להפוך לקבועה אם יתגרש. שיחה עם אשתו היא בלתי נמנעת. אבל ממקום של עוצמה ולא מחיל ורעדה. זה לא קורה ביום אחד. זו שיחה שסופה אינו ידוע. זה יכול לפתוח דלת לקשר בריא יותר בנישואין או לרסק אותם לגמרי ולהיות כמו הרמה להנחתה שהייתה בקנה כבר מזמן. חלק מחיים טובים ושלמים זה הסיכון שאתה לוקח. גודל הסיכוי כגודל הסיכון. ובסיפור הזה כבר אין ברירה. חייבים להתחיל לדבר.
רונן מחמם את קשריו עם תמר. עם הזמן הם מתחילים לקיים יחסי מין ואפילו באופן יומיומי. הוא מרוצה ונלהב כמו ילד מתבגר, היחסים איתה מתהדקים והוא מתחזק. עם הזמן הוא אוזר אומץ ומדבר עם אשתו וחושף בפניה את הכל. את החיים הקשים שלו בצידה, את האדישות שלה כלפיו כבר שנים, את העדר יחסי המין ואת המאהב שהוא יודע על קיומו כבר 3 שנים. הם מבינים שאין מנוס וצריך להיפרד. אין אהבה בבית. הילדים חיים באווירה קודרת של עצב וניתוק בין ההורים. הם מעולם לא ראו חיבה וחיבוק. לכולם מגיע יותר מזה. זה פשוט לא עובד יותר. הם מחליטים להיפרד, בלי כעסים ובלי עלבונות.
רונן חבר לתמר שבינתיים עזבה את מקום העבודה המשותף ועובדת במקום אחר. הם עוברים לדירה משותפת ואף חושבים על ילד משותף. יש חיים אחרי הגירושין.
לפעמים הפתרון הוא פרידה. החיים קצרים מדי ולא באנו על מנת לסבול.
*השמות בטור בדויים ופרטיהם שונו
>> בטור הקודם: "טיפול זוגי יכול להוביל גם לפרידה"