נטלי (שם בדוי) היא אישה בת 40, נשואה ואם לשני בנים בגיל העשרה. היא אישה נאה, תמירה ומטופחת, וכל הווייתה משדרת בטחון עצמי. אך זו, מסתברת כאחיזת עיניים. הדבר הראשון שהיא אמרה לי בהגיעה אליי לייעוץ היה: "אני ממש אומללה. אני בודדה ועצובה. אני עסוקה בילדיי המתבגרים, עושה קצת ספורט בשעות הפנאי, אבל עולמי ריק. יום רודף יום וכלום לא קורה. בעלי איש קריירה, עובד הרבה שעות מחוץ לבית, פוגש אנשים, מתפתח, נוסע לחו"ל לעיתים קרובות, מצליח מאוד בעסקים, והמצב הכלכלי שלנו יותר מטוב. אבל אני לא מרגישה שלמה עם עצמי".
היא המשיכה ותיארה סיפור שגרתי על אהבה שדעכה עם השנים ועל מסגרת זוגית שהתרוקנה מתוכנה: "אנחנו לא אוהבים את אותם חברים, לא נהנים מאותם בילויים, אנחנו בעצם קווים מקבילים. היחסים קרירים, אני עסוקה בסידורים, קניות וספונג'ה, ואין בינינו גילויי אהבה. חיבוק מתפלח לו פעם בשנה. סקס? כבר מזמן שכחתי, ואם כן, אז לעיתים רחוקות והוא נמשך 5 דקות. לפעמים נדמה לי שהסימן היחידי לזה שאני חיה הוא שאני עדיין נושמת. אני חייבת שינוי. אך בקשה אחת בפי אלייך: הבעיה היא אצלי, ולא אצלו. אז אל תגידי לי להתגרש!".
למה אנחנו פוחדים מגירושים?
נטלי היא לא האדם היחידי שלא מוכן לאופציה של פרידה. המילה גירושין היא עדיין מילה גסה לרבים מאיתנו. לא תמיד הנישואים נשענים על תוכן אמיתי, ולפעמים זו המסגרת שמחזיקה את המשא. ההחלטה על פרידה כרוכה בתהליך קשה שלא מבשיל בין לילה, ויש לו השלכות רבות על כל תחומי החיים והנפשות הפועלות. גם כיום, בשנות האלפיים, אף על פי שנדמה שהיד קלה יותר על ההדק וכל זוג שלישי מתגרש, בסופו של דבר עדיין מדובר באקט ש"יושב" לנו על פחדים. מה יגידו? איך אספר להוריי? לחבריי בעבודה? לעצמי? מה אם לא אמצא בן זוג חדש? איך נתחלק ברכוש?מה עם הדירה? ואולי אני כבר לא מספיק אטרקטיבי/ת? מה יהיה עם הילדים? ואיך אני בכלל חי עם כותרת כזו: גרוש/ה?
ובאמת, לא צריך למהר לעשות זאת, ועד שמגיעים לפתרון הזה, אפשר לעשות הרבה למען המערכת הזוגית. גירושים זה רק אחד מהפתרונות, והאחרון שבהם. פתרון אחר, שמתאים להרבה מקרים, כמו זה של נטלי, הוא העצמה אישית. נישואים שהתייבשו הם לעיתים קרובות חלק מרצף חזיתות "מיובשות" בחיינו. זוגיות מורכבת משני אנשים, משני עולמות שונים. ולפעמים, טיפול אישי והתחזקות פנימית מובילה אותך למקום אחר. למקום עם מערכת מחשבות חדשה, אשר יוצרת מציאות אחרת המקרינה גם על היחסים הזוגיים.
לפני היותך אדם נשוי, אתה קודם כל אתה! ואתה צריך להתמקד במילוי חייך בתוכן, בפיתוח היכולת שלך לאהוב את עצמך, להעריך את עצמך, להעסיק את עצמך ולהתפתח. העצמה אישית נועדה לכך שנרגיש בעלי בטחון עצמי גבוה יותר ונסמוך על היכולות שלנו להיות עצמאיים, ופחות תלותיים בסביבה. תתרכזו באהבה שלכם לעצמכם. שם מקור הבעיות.
השלב הראשון בהעצמה האישית הוא ללמוד להיות אותנטי. לדבר בכנות על הכל עם כולם. לצאת לעבוד, להיות עסוק, לפתח תחביב, לפתוח את הלב לחברים חדשים, לרדת במשקל אם נחוץ. כן, זה לא קל. המסע שלנו לעצמנו הוא אף פעם לא קל, אך הוא מרתק ומסעיר.
בניית חיים חדשים זה תהליך מדהים שבמהלכו מתגלה פתאום האור. אתה נראה יותר טוב, אתה מרוויח כסף משלך והערכתך העצמית עולה. אתה מכיר אנשים חדשים, עסוק בתחביב שאתה אוהב, נותן יותר אהבה לילדים, והצבע חוזר לפנים. וכך, כאילו משום מקום, המוטיבציה לחיות עולה, ויש לך יותר מקום להכיל גם את האחרים בחייך. כשאתה צובע את חייך בוורוד, גם בן הזוג רואה אותך באור חדש, ולעיתים קרובות הזוגיות שלכם זוכה לעדנה מחודשת.
אין פתרון בית ספר לסיטואציה של נטלי. אך אין ספק שהבחירה הראשונה היא טיפול דרך העצמה אישית, ורק אם כלו כל הקיצים, בוחרים באופציה השנייה ונפרדים.
על דרכים נכונות להיפרד אכתוב בטור הבא.
>> בטור הקודם של יעל ברון: "אשתי היא החברה הכי טובה שלי, אבל אני בוגד בה"