"רונית היא אמא מצוינת. היא גם החברה הכי טובה שלי. אנחנו מדברים על הכל", אמר לי ג', מטופל כבן ארבעים, לאחר שביקשתי ממנו לתאר את חיי הזוגיות של אשתו ושלו.
"בתחילת השיחה סיפרת לי שאתה בוגד בה, בחברה הכי טובה הזו שלך, אז איך זה מסתדר?", שאלתי.
"אני לא רואה סתירה", השיב. "אחרי עשר שנות נישואין הכל נעשה שגרתי, קשה לשמור על ריגושים, ובלי ריגושים אני אדם מת. בשביל זה יש לי את גלי שמרימה אותי לגבהים שלא הכרתי. זה לא אומר שיש לי כוונה לעזוב את הבית, ממש לא. רונית והילדים חשובים מדי".
"ואיך היית מתאר את גלי?"
"מדהימה, יפה, מרגשת, שנונה, מדהימה במיטה. היא אוהבת אותי ואומרת לי דברים שגורמים לי להרגיש שווה, להרגיש במשחק", הוא ענה.
"ורונית, החברה הכי טובה שלך, זאת שאתה מדבר איתה על הכל, יודעת על האישה האחרת המדהימה היפה והשנונה שלך?"
"השתגעת? ברור שלא. אין מצב שאני אומר לה דבר כזה. בסך הכל, אני אוהב אותה ואת הילדים. מאז שאני עם גלי אפילו הסקס עם רונית השתפר ואנחנו חברים ממש טובים"
בפעם השלישית שג' חזר על כך שהוא ורונית הם "החברים הכי טובים" הבנתי שזה לא הוא. זה העורב.
הלב אומר לנו את האמת. והאמת היא שללא ריגושים ג' אכן משול לאדם מת. האמת היא גם שג' מאוהב בגלי, שהוא רוצה אותה ושהרצון הזה מחייב אותו לקבל החלטות קשות. אבל על הכתף יושב לו העורב, ובקול עורבי, בדרך כלל במבטא פולני, הוא צורח מנטרות חוזרות ונשנות בצרחות הולכות וגוברות: משפחההה! בית! יציבווות! מה יגידו החבררים? מה יגידו ההורים? משפחההה! בית! יציבווות!
הרומן הלוהט בין הגבר לגיסתו הצעירה
לג', כמו לרובנו, קשה להתמודד עם העורב שצווח על הכתף. קשה ללכת עם הלב, כיוון שההליכה עם האמת מחייבת אותנו לנקוט בפעולות. ג' נכנע לעורב ולבריחה מהאמת ומתחיל להמציא סיפורי בדים בסגנון של "אפשר לחיות עם המאהבת והאישה, רונית ואני החברים הכי טובים". הוא מספר אותם לשני החברים הכי טובים שלו: המטפלת שלו וזה שיושב לידו בבר.
הוא יכול לספר אפילו למאהבת, בעודם שוכבים במיטה בחדר המלון אחרי סקס מצוין, שהוא ואשתו הם "החברים הכי טובים". הוא חוזר ומספר את סיפורי הבדים שלו גם לעצמו, עד שבסופו של דבר הוא מתחיל להאמין בהם.
כאמור, הוא ממש לא היחיד. הסיפורים שאנשים מספרים לעצמם הם לעיתים לא פחות ממדהימים. לפני מספר שנים טופל אצלי גבר מבוסס שחי עם אשתו בבית מפואר בחיים שנראו מצויינים. אלא שאז נכנסה לתמונה אחותה הצעירה של אשתו שחזרה מטיול בחו"ל, ונשארה בביתם לשלושה חודשים "עד שתתארגן". שלושת החודשים הפכו לשנתיים שבמהלכן התפתח רומן לוהט בין הגבר לבין האחות הצעירה. הוא אף החל לתמוך בה כלכלית ונבנתה ביניהם מערכת מטורפת של סוד. כל אותו זמן הגבר חי בהרגשה שהמצב בו הוא שרוי אפשרי.
הוא אמר לי: "אשתי החברה הכי טובה שלי. אני מת עליה ואני לא רוצה לעזוב אותה. אחותה רק מספקת לי ריגוש שכל כך חסר לי".
היה לי ברור שאני חייבת להציב מולו מראה שאומרת לו: שים לב, אתה נמצא בחלום למרות שאתה חושב שאתה במציאות! אשתך היא לא החברה הכי טובה שלך אם אתה בוגד בה עם מישהי אחרת. אתה לא רק מבצע עוול כפול שעובר כל גבול אפשרי, אלא גם בסיטואציה בלתי אפשרית עבורך שתפגע בך. בסופו של דבר המסר עבר והגבר הבין שעליו לקבל החלטה.
לא ייעצתי לו האם להישאר או לעזוב, אלא לקבל החלטה: האישה או האחות. הוא הרגיש כלוא בתוך הסיטואציה כיוון שחשש שהאחות, שהייתה תלויה בו באופן מוחלט, גם כלכלית, תשתולל. בסוף הוא קיבל החלטה קשה וסיפר לאשתו את האמת. במקרה הזה, בני הזוג אמנם חוו משבר לא פשוט, אבל נשארו יחד ואף יצאו עם כמה תובנות חשובות להמשך החיים. האחות מצאה אהבה ונסעה חזרה לחו"ל. עם הזמן, גם האחיות חזרו להיות בקשר.
להישאר או להיפרד? אתם מחליטים
אם נצליח להנמיך את הווליום של העורב ונקשיב ללב, נשמע קול צלול שיגיד לנו ללכת עם האמת, ונבין שהאמת אומרת לנו שאין סיכוי לאושר בחיים כפולים ושצריך לבחור. לעיתים, צריך לבחור במלחמה על הזוגיות. מלחמה קשה אבל עם סיכוי לחיים יציבים ומאושרים. ולעיתים, כשאדם מרגיש שלא בא לו לעלות הביתה בסיומו של יום עבודה, כשהוא הופך להיות כבוי ביציאה מהמכונית ומרגיש את רגליו עולות בכבדות במדרגות ואת האגרוף בבטן - האמת עשויה לומר לו שזו השעה לבחור בדרך הקשה ולהיפרד.
טיפול יעיל יכול להסיר את העורב מהכתף, להראות לנו מהם הדברים האמיתיים שמהם אנחנו פוחדים וגורמים לנו לספר לעצמנו כל כך הרבה מעשיות. לראות את האמת ולעזור לנו להתמודד עם ההשלכות שלה.
אני לא מייעצת לאנשים האם להישאר או להיפרד. חלק גדול מהאנשים בנוי לזוגיות ויכול לשפר אותה במידה משמעותית, אחרים מכורים לריגוש, וזוגיות ארוכה עלולה להמית אותם רגשית. טבע האדם הוא לחפש זוגיות ואהבה. אני באופן אישי חייתי בזוגיות עם בעל שממנו יש לי ילדים נפלאים והיו לנו חיים נהדרים, אבל לאורך זמן הלב הראה לי שזה לא נכון עבורי להישאר בזוגיות הזו וצריך לחפש זוגיות אחרת. בסופו של דבר, חייתי את מרבית שנותיי בזוגיות. אמנם לא עם בן זוג אחד לאורך זמן, אבל בזוגיות מאושרת.
אני לא מאמינה ב"בסדר" ו"לא בסדר" או בפתרון בית ספר. האידיאל לא חייב להיות אבא-אמא-ושני ילדים לאורך ארבעים שנה. חיים טובים לא נבחנים בשאלה האם התחתנת ויש לך שני ילדים, אלא אם בכל רגע נתון אתה מרגיש שאתה מרוצה שהגשמת את עצמך.
יש מונח באימון אישי שנקרא you walk like you talk : ככל שהפער בין מה שאתה רוצה לבין מה שאתה עושה קטן יותר, זהו מדד מרכזי לחיים טובים יותר. נקודת השקפתי היא שהחיים קצרים, וחבל לבזבז את הזמן על סבל. צריך להגיע להחלטות על בסיס הלב. האמת.
החלטות קשות כאלה מצריכות טיפול. המטופלים חייבים להבין שמטפל טוב אינו נבחן בכך שהצליח להשאיר את הזוג המטופל יחד, אלא בכך שהצליח להראות להם את האמת ולהביא אותם לבחירה שעליהם לנהוג לפיה. הבחירה הזאת היא בדרך כלל קשה מאוד, אבל אין דבר משמעותי יותר בזוגיות, ובחיים בכלל, מאשר לומר את האמת. אם לא לחברה הכי טובה שלך, אז לפחות לעצמך.