אהבה. מה לא נכתב עליה? מה לא נאמר עליה? ועדיין לא פוענח סודה. מה זה הדבר הזה שכולנו כל כך כמהים אליו? אהבה זה מושג אמורפי. לא לגמרי ברור ומדוייק. המודל הראשון שלנו לאהבה היא אמא. היא מטביעה את חותמה על התפיסה שלנו את מושג האהבה. ממנה נעתיק, נשחזר ולנצח נחפש את התחושה הנעימה המגוננת החמימה והעוטפת, זו שמקבלת אותנו כפי שאנחנו.
לא תמיד זה כל כך פשוט, כי גם אמא לפעמים מזייפת, לא תמיד מקבלת ולא תמיד עוטפת. לא כי היא אמא רעה. לפעמים היא במצוקה ויכולת הקיבול שלה צרה מלהכיל אותנו. אין לה סבלנות ויש לה הרבה ביקורת, והמסר העיקרי, או לפחות זה שאנו חושבים שאנחנו מקבלים ממנה, הוא שמי שאתה זה לא מספיק טוב. ככה גדלו רבים מאיתנו. אבל כיום, כשאנו בוגרים, עלינו להפנים את העובדה שהיכולת לאהוב אדם אחר מתחילה באהבה שלנו לעצמנו, ואולי בקבלה שלנו את עצמנו.
צריך לחשוף חולשות
אדם שאוהב את עצמו הוא שקט ונינוח. הוא אינו מרגיש צורך לנצח ולהוכיח לעולם שהוא טוב, שהוא שווה. הוא לא מצטדק על מעשיו. הוא מרגיש שלם. הוא נדיב, אדיב ועניו. אחד שאפשר בקלות להתאהב בו. לא פלא. יש לו מקום לאחר, יש לו יכולת לקבל מחשבה שונה משלו ולראות את צרכיו של חברו. יש לו יכולת לאהוב ולהיות נאהב. אדם המוצא את הטוב בעצמו תמיד יחפש את הטוב בזולתו, ובכל אחד מאיתנו יש טוב. ושמצאת טוב באחר אתה אוהב אותו.
זוהי בדיוק תמצית הסיפור של זוג ממכריי שאמנם לא הגיעו אליי לטיפול, אבל בהחלט אני ואתם יכולים ללמוד מהם דבר או שניים. הם בשנות ה-30 המאוחרות, נישואי פרק ב', שניהם גרושים עם ילדים. הם יצאו תקופה קצרה ועברו לגור ביחד. הם כבר שמונה שנים ביחד ועברו מזמן את השלב הראשון של הריגוש, אבל מצליחים לקיים שגרה טבולה בהמון אהבה. הם עושים הכל האחד עבור השניה. הם מבלים ביחד את רוב זמנם הפנוי. הם מדברים זה לזו בחום ורוך. הם רואים את צרכי השני בלי מילים, רק במבט העיניים. הם עושים אחד בשביל השני את כל האקסטרות. כל אחד מהם דואג לקחת מהשני כמה שיותר מטלות להפחית את העומס. הם מגדלים את הילדים בהרמוניה ומודים כל יום על שמצאו אחד את השני. לא תמיד הכל ורוד וטוב, ולפעמים המשכנתא לוחצת, אבל יש להם אחד את השני וזה לא מעט.
יחסים טובים מתחילים ביכולת לחשוף חולשות, לדבר אמת גם היא לא מוציאה אותנו גיבורי הסיפור, לדבר בכנות עם עצמנו ועם אחרים, לסמן את הגבולות שלנו, מה מתאים לנו ומה לא, ותמיד לחשוב מה אני יכול לתת ולא לקחת.
תנו ואז תקבלו
החיים הם דינמיים והמצבים בהם משתנים. פעם הייתם צעירים, ואז התחתנתם ופתאום יש ילדים. הזוגיות מקבלת מקום אחר, כביכול משני. אך גם האהבה יכולה להיות דינמית ולשנות פאזה בהתאם לסיטואציות החיים. אם האהבה שלכם מבוססת על תשוקה וסקס הסיכוי שלה לשרוד הורות, קלוש.
כשחושבים על אהבה מיד מציפה אותנו תחושת אופטימיות, תשוקה, להט ומיניות מתפרצת. אך אהבה שמבוססת על יסוד זה תחזיק מעמד שלוש שנים לכל היותר מפני שהחומרים המייצרים את הלהט במוחנו מתפוגגים עם הזמן והריגוש נחלש. ומה אז? אז נבחנת האהבה.
אם כן, ובאמת כן, אתם המאושרים באדם. ואם לאו, אולי האהבה מתה, אבל אולי יש לה סיכוי והבעיה שהיא מכוסה בהרבה אבק. שקעתם במציאות השוטפת ושכחתם את החיים. את החיים הטובים.
אהבה שמבוססת על מרחב מחייה, כנות אין קץ, קבלת האחר, הערכה וחום, תשקף אתכם יפה בעיני בן זוגכם, תעצים אתכם ותיקח אתכם גבוה.
אל תטעו, לא אהבה מביאה נתינה אלא נתינה מביאה אהבה. כאשר אתה משקיע במישהו או במשהו אתה מתאהב בו. אתה מכניס בו את נשמתך והוא הופך לחלק ממך. על זה מבוססת אהבה ארוכת ימים.
אהבה יכולה גם להכאיב. היא כמו מצפן ללב. היא מכאיבה כאשר אתה נמצא עם מי שלא אוהב אותך. היא מראה לך שאתה לא מספיק אוהב את עצמך. אתה נמצא במקום המרצה, המחכה לפירור. אהבה אמורה להזין ולהעצים ולתת רוח גבית. כל זיוף שווה עצירה, חשבון נפש ותיקון כיוון.
לפעמים האהבה נמצאת במקום שאינו תואם את הציפיות החברתיות. זו יכולה להיות העדה הלא נכונה לדעת הוריכם, מצב משפחתי, נטייה מינית או מצב כלכלי לא תואם. אני בדעה שאהבת אמת תדע לעמוד במבחנים כגון אלו ועל כן כדאי להלחם עליה, גם כנגד המוסכמות.
ועד מילה לסיום, אם כבר מצאתם ויצרתם אהבה, והגעתם למקום הרגשי הנכון עבורכם, דעו כי לא לעולם חוסן. אהבה דורשת תחזוק בצורת שיחות יומיומיות, התעניינות כנה ונתינה, אבל התמורה - התמורה לא תסולא בפז. ולנטיין דיי זה הזדמנות מצויינת להתחיל בכך.
>> בטור הקודם: למה כל כך קל להיכנס לרומן במשרד?