"אחרי 30 שנה ביחד, עזבתי אותו. הילדים גדלו, יצאו מהבית ופתאום נשארנו רק אני והוא", כך מספרת לי רונית בפגישה. "אף פעם לא היה לנו על מה לדבר, חיי שממה. היינו כמו שותפים לדירה. ועם השנים הפער רק הלך וגדל. אני פיתחתי קריירה מפוארת והוא נשאר עובד זוטר. אני זו שדאגה להכל. הוא תמיד היה 'הסגן' שלי. הוא גבר טוב ואבא טוב ולמעשה גם היה בעל טוב, אבל לצד זה, הוא סגור, מופנם, חסר ביטחון, לא מדבר על כלום, אין לי שום שיח איתו, מלבד ענייני הבית. הוא מצדו תמיד היה מוכן לספוג את הקור שאני מפגינה כלפיו, ורק שלא אעזוב.
"חיכיתי שנים לרגע שנתגרש. תמיד היה לי תירוץ אחר למה לא עכשיו. פעם היה זה הילדים שקטנים מדי, בפעם אחרת היה זה המצב הכלכלי אבל ברור לי שמה שעצר אותי תמיד היה הפחד. הלכתי לשיחות אצל מטפל והוא עודד אותי לעשות את הצעד. זה בהחלט חיזק אותי ולפני חודשיים עזבתי.
"שכרתי דירה נחמדה ואני שם. מאוד נהנית מהשקט וגאה בעצמי על הצעד הגדול שסוף סוף עשיתי. אמנם יש לי חששות, כמובן, אבל אני שלמה עם עצמי. הבעיה היא ששמואל לא מרפה ממני. הוא בדיכאון ומתחנן שנחזור. הוא בוכה הרבה ואפילו מאיים שיתאבד. זה מכביד עליי משום שלי ברור שאין לי כוונות לחזור אליו. אבל מה לעשות?"
את היום החזקה ויש ביכולתך להקל עליו
רונית יקרה, צעד שנעשה קדימה אין טעם להחזיר לאחור - זה משפט שכמעט תמיד נכון. אני בעד חיים חופשיים וטובים. נישואים? לא בכל מחיר. לכל אחד יש את הגבולות שלו. עשית צעד אמיץ ומשמעותי. החיים שלך הם קודם כל שלך ומגיע לך ולכל אדם לחיות את חייו על פי צו לבו מבלי להיות שבוי של נורמות חברתיות, סטיגמות, מסגרות רקובות ומתן דין וחשבון לכל העולם. יש זמן קצוב לחיים האלה וכדאי למצות את החיים ולא לפספס אותם.
את היום החזקה מבין שניכם ויש ביכולתך להקל עליו. בשיחות שלכם ביחד, דברי איתו בכנות. אם אין סיכוי שתחזרו - אל תתני לו פתח לתקווה, שכן התקווה היא המלכודת שתוקעת את ההתקדמות ואת היציאה לחיים החדשים. חשוב שתהיי שם תומכת עבורו אבל ברורה במסר שלך. עזרי לו להבין שאין טעם לחיים שלכם ביחד. לא היה לכם טוב ביחד, ועכשיו יש לו ולך סיכוי לחיים טובים יותר. הוא ראוי לאישה שתרצה אותו ותאהב אותו. הביני שהוא בתקופה קשה אבל עודדי אותו שתמיד יש אור בקצה המנהרה.
מצד שני, אל תנדי אותו לגמרי מארוחות משפחתיות. זוהי תקופת חגים, תקופה שמוסיפה כאב על כאב. זמן רגיש לרווקים וגרושים. חגים זה גם זמן פנוי למחשבות ולחשבון נפש. את יכולה להקל עליו. שתפי אותו בליל הסדר עם הילדים, הזמיני אותו לארוחה מדי פעם. רפדי את הבדידות שלו באפשרות שלו להיות חלק.
המסר שאין דרך חזרה יישאר ככותרת ראשית ויהדהד ברקע אבל כן אפשר להישאר בקשר סביר עם הילדים והנכדים. אתם לא בנתק או מריבה, אתם לא נפרדתם על רקע בגידה, אצלכם זה קרה בגל עייפות החומר והשחיקה. אמנם יש לו ודאי כעסים עליך שנטשת, שהוא נאלץ לחיות לבד אבל אלה כעסים טבעיים שהזמן יקהה. הבכי שלו והעצב בלתי נמנעים אבל רובנו לא מתאבדים גם אם קשה מאד. איום בהיתאבדות הוא לרוב מניפולציה שנועדה לעורר רחמים ולמשוך תשומת לב. מי שרוצה לשים קץ לחייו אינו מתריע על כך. שמואל נמצא במקום נמוך אבל אין לשפוט אדם בכאבו. העזרה שלך לשמואל כרגע היא הסבלנות והאמפתיה שלך כלפיו בימים האלה, ועידוד הילדים לשמור איתו על קשר.
*ולכל הזוגות שרע להם ביחד, שהתקשורת ביניהם מקולקלת, שאין להם על מה לדבר, שאין שום עניין משותף, שחיים בקו מקביל, ואין אהבה, ואין הערכה וחיבה. עצרו הכל. לכו לטיפול זוגי. זה יכול לעזור, לחבר , לפתוח ערוץ תקשורת. אבל אם זה לא עובד? חבל על כל יום שנשרף. נולדנו להנות לא לסבול. והחיים קצרים מדי.
חג שמח.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? שלחו לנו שאלות והיא תענה על נבחרות מהן במדור שיפורסם כאן (פרטיכם יישמרו במערכת). כתובת המייל לשאלות: family@mako.co.il