שמוליק (שם בדוי) היה קצין צעיר בקבע ונגה חיילת בסדיר כשרק הכירו השניים. הם מיסדו את יחסיהם מיד עם שחרורה של נגה מצה"ל וחיו חיי זוגיות נפלאים. השנים הראשונות היו נורמטיביות: רכישת בית, הרחבת המשפחה ונטיעת שורשים. לאחר לידת בנם השני קיבל שמוליק הצעה מפתה מהצבא לשדרוג תפקידו, דרגתו ושכרו. אלא שהדבר היה כרוך במעבר לבסיס סגור בדרום, עם יציאה הביתה בסופי שבוע בלבד. לאחר התייעצות עם נגה, הוחלט שכן, הולכים על זה. נגה נשארה בבית עם הילדים ושמוליק חי בדרום. כל סופ"ש הוא בבית, עוזר בטיפול בילדים ובבישולים, ומבלה עם המשפחה. יומיים וחצי בשבוע הם אידיליה ובשאר הימים הוא מסור לחלוטין לקריירה הצבאית שלו. לכאורה, מתכון מצוין לשימור המתח המיני בחיי הנישואין.
בגיל 45 יצא שמוליק לפנסיה כשהוא עדיין צעיר ומלא און, ולאחר כמעט עשרים שנות היעדרות הוא חזר למגורים מלאים בבית. כמובן שהוא ניסה לתפוס את מושב ראש המשפחה, אלא שהבית כבר היה רגיל להתנהל בלעדיו. הילדים ראו בו אורח ונגה התגעגעה לישון באלכסון. תהליך החזרה ותפיסת החלל שהשאיר היה לא קל. הוא ניסה להתקרב לילדים ולחנך אותם בדרכו, אך נתקל בקיר. הוא ניסה לחמם את יחסיו עם נוגה, וגם שם - קיר. אין לו מקום. נגה הפכה לפקעת עצבים, הילדים לא ספרו אותו ממטר. הוא הפך נרגן ומדוכא, ובלופ הזה נלחם על מקומו בכוח אך השיג תוצאות הפוכות. הבית הפך למרקחה. שמוליק הרגיש בחוץ, לא שייך. הוא לא הצליח להגיע אל בני הבית והתסכול שלו רק הלך וגדל.
נגה נשארה לבד ונשאה ברוב העול על עצמה במשך רוב שנות נישואיה. החלל שהותיר בעלה שאף להתמלא ואכן התמלא. היא יצרה לעצמה חיים מלאים בלעדיו. היא עבדה והתקדמה, היא נראית טוב, מקפידה על ספורט ותזונה, היא פעילה, בריאה ושמחה. אפילו אהבה חדשה כבר הייתה לה. לא מפתיע אם כן, שהתערבותו של שמוליק בחייה פתאום התאימה לה כמו קוץ בישבן.
אז היא החליטה שזהו, היא רוצה להתגרש. בשלב הזה שמוליק הגיע אליי.
חללים מתמלאים
בסיפור הזה לא ניתן היה למנוע פרידה. האישה היתה נחושה. היא הבשילה בתהליך איטי של עשרים שנה. אבל אפשר ללמוד ממנו הרבה. אם גם אתם עומדים בפני דילמה של הצעת עבודה מפתה רחוק מהבית, משרה תובענית עם הרבה שעות או שהות רבה בחו"ל, כדאי לשקול את כדאיותה גם במושגי זוגיות ומשפחה, כי זה עלול לעלות לכם ביוקר. הדבר הנכון הראשון הוא שהמשפחה תעתיק את מקום המגורים לקרבת מקום העבודה החדש ותישאר ביחד. אם הדבר אינו אפשרי או כרוך בקשיים רבים מדי, צריך להבין שהזוגיות וחיי המשפחה שלכם יועמדו באתגר רציני ועומדת בפניכם הרבה עבודה. ראשית, יש להכיר בכך שיצירת מרחק לאורך זמן מסוכנת ליחסים. עצם המחשבה על כך ושיחה פתוחה על הדברים הרבה פעמים מאירה את המכשולים. יחסים של דו שיח פתוח וכנות תוך קריאת המפה ותשומת לב הדדית ויומיומית, עשויה אולי למזער את הסיכון. תחומי החיים מגוונים: קריירה, משפחה, זוגיות - הקפידו על מינונים מאוזנים בכל אלה. מנת יתר גובה מחיר.
חוק נוסף הוא שלחיים יש דינמיקה משלהם והימים הם לא רק תאריכים בלוח השנה. כל יום מביא איתו דבר מה. קורים דברים בעלי משמעות, החשיבה משתנה, מתבגרים, עוברים חוויות שחלקן משנות מציאות, לומדים, רוכשים ניסיון ותבונה. כאלה הם החיים. ועוד חוק קטן שתופס גם מבחינה מדעית - חללים מתמלאים.
עבר זמן מה עד ששמוליק הפסיק לכעוס על נגה,על ילדיו ועל מר גורלו. נגה לא הסכימה להגיע לטיפול. היא היתה שלמה ואיתנה ברצונה ללכת. האגו הפצוע אוטם לפעמים את השכל הישר. רק לאחר שהגליד מעט, השכיל שמוליק להבין שנגה לא כלבה מנוולת אלא אישה צעירה ותוססת שרצתה לשמוח בחיים, שלא היתה מסופקת מחייה ורצתה מהם יותר. זו זכותו של כל אדם, זכר, נקבה, זקן ,צעיר, נשוי, גרוש, אלמן או רווק.
שמוליק עבר משבר במשך חצי שנה קשה, אך לבסוף למד לקבל ולהשלים. הוא למד עוד דברים רבים. משבר זה מקום ללמוד בו, להתפתח, להגיע לתובנות ולצמוח. ממר יוצא מתוק. שמוליק הוא גבר איכותי ונאה למדי. צעירה יפת מראה כבשה את ליבו והוא התאהב בה. בסופו של דבר הצליחו גם שמוליק ונגה לכונן יחסים טובים כהורים גרושים. שניהם רגועים ומרוצים מהחיים. גם שמוליק הבין שביניהם זה כבר לא עבד, שזה היה סבל מתמשך ולא היה אפילו תירוץ להישאר יחד. ילדיהם כבר בוגרים וקיבלו את פרידתם בטבעיות. הם מאוד מרוצים לראות אמא ואבא מאושרים, גם אם הם גרים בשני בתים.
גם שמוליק וגם נגה חיים בינתיים בצורה שטובה להם. הם גם שואפים להמשיך ולחיות כך את שארית חייהם. זה מאריך ימים וטוב לבריאות. 80 שנה? בואו נעשה את זה הכי טוב, כי אין הזדמנות שנייה.
* כל השמות בטור בדויים
>> לעמוד הפייסבוק שלנו עשיתם לייק?