"כל מילה שניה שלי זה פיצוץ", אומרת לי עידית ומספרת לי את סיפורה. "אני וארז מכירים כבר שמונה שנים. יש לנו שני בנים שאילולא הם כבר היינו נפרדים מזמן. מאז ומתמיד בעלי לא הסתדר חברתית. הוא אנטיפט, מיזנטרופ, ומכל מקום עבודה הוא מפוטר על רקע יחסי אנוש. יש לנו מעט מאוד חברים - אפילו אירועים משפחתיים גדולים עליו. נגזר מכך שלרוב אני לבד בסיטואציות האלה ולרוב אנחנו פשוט בבית. הכל מונוטוני ומשעמם. הנורא מכל הוא שכל מילה שלי, גם הקטנה ביותר, מביאה לסיוט. הוא כועס נורא, צועק, מעליב ונעלם לשעות ולימים. בסוף אני גם זאת שמתחנפת למרות שאין לי על מה. וככה אנחנו חיים בבית – דורכים על ביצים ויש הרבה שתיקות. אני נזהרת כל הזמן שלא לפגוע בו. בינינו, אני אפילו לא מבינה מה מדליק אותו כל כך כשהוא מתפרץ כמו שור זועם. אני יודעת שיש לו בעיות עם עצמו. הוא היה ילד שעבר חרם בימי ביה"ס ואני מבינה שיש משהו בעברו, אבל אני לא מצליחה לעצור את השור שבו ולא מצליחה לחיות בלי להדליק לו את הכפתור האדום. איך אוכל להמשיך כך?
התחתנת עם אדם פצוע מהחיים
עידית יקירתי, הסיפור שלך הוא תופעה נפוצה בקרב זוגות, מסוג הדברים שאם מתעלמים - הם לא נעלמים . נהפוך הוא, המצב רק מידרדר והרבה פעמים מגיעים גם למקומות אל חזור. אם את רוצה להישאר עם ארז, יהיה עלייך להבין אותו ואחר כך לקבל. רק בשלב הזה יגיע גם שינוי מצדו וזהו ללא ספק תהליך לא קצר.
התחתנת עם אדם פצוע מהחיים. הוא עבר הרבה בחייו ומבלי להכיר אותו - אני כבר אומרת לך שדבש הוא לא ליקק - מהילדות ועד היום. הבעיה שהוא גם לא טיפל בעצמו כנראה וכולו פצע חשוף. איפה שלא תגעי יש כאב ולכן הוא גם מתפוצץ. יש לו בעיה של חוסר ביטחון ואגו פצוע והוא בעל דימוי עצמי נמוך. כל כישלון מוביל אותו לעוד כישלון והוא בלופ, כמו חיית פרא שמנסה לשרוד. הוא קורבני ונעלב בקלות, חי בחוסר שלמות עם עצמו וכל זה ללא שום מודעות ורצון לפתור. ולכן נגזר עלייך להכיל אותו כי אין סיכוי שכרגע הוא יכיל אותך.
אם את רוצה להמשיך את הנישואים ולא לפרק את החבילה, תצטרכי הרבה אורך רוח, חמלה וסובלנות. עכשיו הכל עליך. תני לו חמימות בלי חשבונות ובלי פנקס פתוח. מבטיחה לך שזה ישתלם. אתם חייבים להתחיל לדבר ללא איום, בשקט. תביני, הגבר הזה בן ה-30 פלוס, הוא עדיין הילד הקטן שכולם בעולם אכזבו אותו. הוא לא סומך על אף אחד ובעיקר לא על עצמו. כולו יבלת אחת גדולה ובכדי לרפא יש ללטף מבלי לצפות, לרכוש את אמונו, לשוחח על החיים שלו בלי שיפוט, עם הרבה הבנה והכלה.
את תהיי המטפלת הנפשית שלו. הוא צריך לסמוך עליך שאת בעדו. משהו שהוא כנראה לא חווה. הוא רגיל לבעוט, להסתגר, להתגונן. עלייך להבין שדווקא הצעקות והרוגז הם החולשה שלו, ובדיוק שזה קורה - במקום לשלוף ציפורניים ולגרום לו להיסגר לפתוח את הלב ולחבק.
הדבר הבסיסי בזוגיות לוקה בחסר אצלכם. אין לכם שיח. תשאלי את עצמך האם פעם התענינת בחוויות החיים שלו לפני שהכיר אותך.האם הוא יודע עליך סודות וחוויות מהעבר? הלוא מה היא חברות אם לא לדעת אחד את השניה לעומק. כל מה שקרה בבית הגידול שלנו, בית הורנו הוא זה שמעצב אותנו לבגרותנו והתנהגויות שלנו היום הן חלק מתסבוכות העבר. מסרים אומללים שקיבלנו בילדות ואנו נושאים אותם עד היום. הורינו הם אלה שהאמנו בהם וכל מה שהם אמרו לנו היה לוחות הברית. אבל הם טעו וטעו בגדול. כי פעם אמרו לילד " ממך לא יצא שום דבר" כי הוא היה קצת חלש בלימודים. והמשפט הזה חורץ הגורלות חרב לנו את הדימוי העצמי. גם האדם המוכשר ביותר, אם גדל בתחושה של כלומניק, הישגיו יהיו נמוכים כי יש עליו תקרת זכוכית וירטואלי. אצלו בראש.
אנחנו נושאים על גבינו שק כבד ולא משכילים להיפטר ממנו וחבל. זה בטוח שארז צריך עזרה אבל עזרה אפשר לתת רק למי שרוצה עזרה ושינוי. אם אתם רוצים להמשיך להיות ביחד, ארז יהיה חייב להבין שיש לו חלק שצריך לסדר. אבל את עידית, את זאת שפנתה אלי ואת כבר בדרך הנכונה. לא סתם עיקרי הדברים הם על ארז. על מנת לאהוב אדם עמוק בלב, יש להבין את צעדיו, מה מניע ומה תוקע אותו. טיפול נכון מסייע להבין ולהפחית את האיזורים הכואבים. להבין את התנהגותו של ארז יעזור לך להבין גם את עצמך ואת התנהגותם של כלל בני האדם. זה השיעור הראשון והחשוב ביותר. בהצלחה.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה: Yaely_b4@walla.com