גרשון, כיום בן 55, החל לעסוק בנדל"ן לפני 30 שנה כשכיר בכיר בחברה קבלנית. שכרו היה בהתאם והוא נחשב להצלחה לפי כל אמת מידה. כשהיה בן 30 הכיר את ענת, עורכת דין במקצועה והאהבה ביניהם פרחה.
גרשון היה נהנתן שידע לחיות. יאכטות, בילויים נוצצים, מכונית יוקרתית ודירה מפוארת במגדל נחשב היו מאסט מבחינתו. לענת זה מאוד התאים. בחור כלבבה. הם "קרעו" את החיים. נסעו בעולם, יצאו לסופי שבוע במלונות בוטיק, בזבזו בלי הכרה. כשהחליטו אחרי שנת חברות להתחתן, היה ברור שזו הולכת להיות חתונת השנה.
גם סקס כבר לא בא לו
חיי הנישואין שלהם היו טובים, טובלים בכסף רב שריפד את הכל. הם עברו לבית פרטי, הביאו לעולם שלושה ילדים וחיו חיים שגרתיים ונעימים. גרשון המשיך להתקדם, נהג להגיע הביתה בשעות הערב המאוחרות, וענת עבדה מהבית. הם חיו חיי מותרות אבל נפגשו מעט. הם שידרו שהכל דבש והיוו מודל לזוגיות בקרב החברים והמשפחה. עד כאן הכל נפלא.
אבל אז הגיע ענף הנדל"ן לשפל והחברה פשטה רגל. כל העובדים פוטרו. גרשון מצא את עצמו מובטל ופירנס את משפחתו מחסכונות. המשפחה עברה לדום מתוח והתחילו קיצוצים כואבים בהוצאות. גרשון נכנס ללחצים איומים, ירד במשקל, לא נרדם בלילות, וכל נסיונותיו לייצב את מצבו הכלכלי עלו בתוהו. בלית ברירה, המשפחה נאלצה לעבור לבית קטן יותר, לא היו יותר בזבוזים מיותרים וארוחות במסעדות, ואפילו את המכוניות נאלצו למכור. שנתיים עברו, המצב הכלכלי החמיר וגרשון שקע בדיכאון עמוק, סרב לפגוש חברים ולא יצא מהבית. עולמו חרב עליו. הוא הרגיש אפס, לוזר, לא גבר. הוא היה זקוק לעזרה, אבל עדיין לא ביקש אותה.
גם לענת השתנו כל החיים. היא היתה רגילה לכייף כל היום, לקנות מה שבא לה, לא לדאוג לשום דבר. גם עליה נפלו השמיים, והיא החליטה לקחת את העניינים לידיים. היא טיפלה בענייני הבית וניסתה להרים את בעלה מהתהום. היא עבדה יותר שעות על מנת להכניס יותר כסף, היא הזמינה חברים כדי שיהיה קצת שמח, וניסתה ליצור אווירה טובה. היא שוחחה איתו בכל יום בהמון חמלה וסבלנות, ואפילו סקס היא ניסתה ליזום ללא היענות מצידו. אבל הוא לא רצה כלום. רק שיעזבו אותו בשקט. גרשון התחפר, והפך לאדם עצבני ולא נעים לסובבים. הילדים התרחקו ממנו, וגם לענת הוא לא השאיר הרבה מקום לידו. הוא התנהג כמו חיה פצועה ותוקפנית.
אחרי כמה שנים כאלו, ענת איבדה את הסבלנות. האהבה הגדולה לגרשון הלכה ודעכה. הרביצה שלו בסלון מבוקר עד ערב הרגיזה אותה, והרחמים העצמיים שלו הגעילו אותה. היא גערה בו, הקטינה והחלישה אותו. נמאס לה להבין אותו. היא רוצה לחיות! אין כסף, אין בעל, אין שמחה. המשפחה מתרסקת, מתפוררת, כולם סובלים והיא החלה לחשוב על פרידה. ואז היא הציבה לגרשון אולטימטום: טיפול או פרידה!
מהתחתית אפשר רק לצמוח
בשלב הזה הם הגיעו אליי, מרוטים וחרדים. הם חשו שהם עומדים לאבד אחד את השנייה, אך דבר אחד היה ברור לשניהם, הם רוצים להציל את המצב! מתוך הרצון המשותף זה יקרה.
במצבי דיכאון רצוי לשלב שיחות עם מטפל וטיפול פסיכיאטרי. התרופות מאזנות את הכימיה במוח ומשנות את המקום ממנו אתה חושב, ואת מצב הרוח. בעזרת שיחות, נסללת הדרך למעבר ממצב של קורבן ללקיחת אחריות. גרשון רצה את השינוי הזה, אבל שינוי כזה יגיע רק בעזרת עשייה. לקום בבוקר ,לחפש עבודה, לשים את האגו בצד לרגע. להפשיל שרוולים ולהיכנס שוב לשוק העבודה.
גרשון אכן התחיל לזוז. הוא הלך לראיונות והצליח להתקבל ליותר ממשרה אחת. זה החזיר לו את הביטחון. כל ראיון שהצליח הביא עימו עוד עלייה קטנה בביטחון העצמי, ולאחר תקופה קצרה הוא מצא עבודה טובה בפרוייקט נדל"ני. אמנם המשכורת לא גבוהה כמו פעם, אבל בהחלט מכובדת כהתחלה.
ענת היא אישה לתפארת. כל אישה במקומה היתה יוצאת מדעתה. מצב שכזה הוא בלתי נסבל ובהחלט מאיים על היחסים והמסגרת המשפחתית. היא היתה רגילה למותרות, לבעל חזק ולשלווה נפשית. בבוא המשבר היא עשתה את הדבר הנכון. היא לא ויתרה לו. היא ניערה את גרשון לפני שהיה מאוחר מדי. ענת הבינה שמהתחתית אפשר רק לצמוח. לעשות מעשה. להזיז את העגלה. לפעמים להזיז אומר פרידה. ולעיתים זה גלגל הצלה.
במקרים רבים דומים לזה, נפילה כלכלית באמת מובילה לפרידה. כמו שאומר הפתגם הידוע "כשהכסף יוצא מהדלת – האהבה בורחת דרך החלון". בעתות משבר "הדבר האמיתי" נחשף. הבטחנו זה לזו להיות שם בבריאות ובחולי, בעושר ובעוני. אך לא תמיד זה עומד במבחני המציאות. בעושר ובבריאות אנחנו מוגנים, עטופים. החולי והעוני מוציאים אותנו מאיזור הנוחות, וזה המבחן הגדול של היחסים: האם נצליח לעמוד באתגר או נתפרק תחת עולו? ענת וגרשון עברו את המבחן בהצלחה והוכיחו שזה אפשרי.
>> בטור הקודם: פתאום לבד, בלי גבר