גדלתי במשפחה דתית מזרחית חמה וגדולה, "חמולה בשפת העם". סבתא לא מסכימה לספור, אבל אנחנו מעל 100 נכדים ונינים, כמעט כולם עובדי הוראה או בתחום החינוך. במקור אני מנתיבות, הבכורה מבין שלושה אחים, דתל"שית. אמא שלי הייתה מורה כל חייה ואבא שלי בעל מפעל בנתיבות שמייבא ומייצר דלתות למרכזים לוגיסטיים, שאותו הקים לפני 28 שנים כדי להפריח את השממה. היה לו חשוב לפתח את האזור שבו הוא גדל, ובזמנו הוא היה דל באפשרויות תעסוקה והזדמנויות כלכליות.
החלום שלי הוא לקדם את הדרום מבחינה טכנולוגית, לייצר לתושביו מגוון הזדמנויות, אפשרויות ושותפויות. זה המקום שממנו באתי, ועמוק בפנים זה הבית שלי. בתקופה הקשה והמורכבת הזו לא היה קל למצוא מילים. בתקופה של סכסוכים פנימיים, של ישראל הראשונה והשנייה, בתקופה של אנטישמיות גואה, חשוב להזכיר לעולם שמהמדינה הקטנה שלנו, יוצאים דברים גדולים עם יכולת לשנות את חייהם של מיליונים על פני הגלובוס ללא הבדל דת, גזע ומין.
בזכות מגמת פיזיקה שלמדתי בתיכון קיבלתי זימון למיונים ליחידה 81, שהיא היחידה הטכנולוגית של חיל המודיעין. לא הכרתי את היחידה ותכננתי לעשות שירות לאומי כמו רוב חברותיי ומשפחתי - אבל משהו בצבא משך אותי. הרגשתי שזו תהיה חוויה מיוחדת ונדירה ויציאה מאזור הנוחות. בסיום הטירונות עלינו על אוטובוס לבסיס ומאותו הרגע התחילו שנתיים בלתי נשכחות. נדהמתי מהיחידה ומהעשייה בה. פגשתי אנשים שונים מאלו שגדלתי איתם והרגשתי בהתחלה חדשה לגמרי בחיי. שם החלטתי שאני רוצה ללמוד הנדסת חשמל.
לאחר השחרור עבדתי שנה במפעל של אבא שלי, ולאחר השנה הזו עמדה בפני התלבטות - האם להמשיך בקו שמצופה ממני ולעבוד עם אבא שלי שכבר רצה לפרוש לגמלאות או ללכת ללמוד באוניברסיטה, אבל כמו שכבר הבנתם, אני מאמינה בלהקשיב לקול הפנימי ולאתגר את עצמי כל הזמן.
התחלתי תואר בהנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת בן גוריון. התואר היה מאתגר בלשון המעטה. בשנה האחרונה של התואר הקמתי יחד עם קולגות נהדרות - חופית הרשקו ואורית גבע את קהילת מהנדסות החומרה של ישראל. המטרה הייתה לבנות קהילה ובית חם לכל מהנדסות החשמל ולעודד נשים נוספות להצטרף למסלול המאתגר. בישראל מהנדסות חשמל מהוות בקושי 10% מתוך תעשיית החומרה ובדרך כלל הן גם נשים יחידות בצוותים שלהן.
בשנת 2020 הגעתי לסטארטאפ רפואי בשם "וקטוריוס טכנולוגיות רפואיות" לתפקיד מפתחת חומרה. החברה פיתחה חיישן לחץ מיניאטורי ראשון מסוגו בעולם, הממוקם בתוך הלב של חולי אי ספיקת לב - מחלת הלב הכרונית השכיחה ביותר בעולם ממנה סובלים עשרות מיליוני אנשים. החיישן שפיתחנו מאפשר ניטור מדויק של מצב הלב והחולה, מונע אשפוזים ומשפר משמעותית את איכות החיים של החולה. היתרון הגדול בתעשייה שלנו היא היכולת להשפיע בצורה משמעותית על חיי החולים ומשפחותיהם או במילים אחרות, לגעת לכל כך הרבה אנשים בלב.
בימים אלו אני גם מובילה מטעם עמותת בוגרי ובוגרות 81 - עמי"ט - שיתוף פעולה עם חסות הנוער של משרד הרווחה וגורמים נוספים, כאשר החזון הוא להביא נערים ונערות בסיכון לשרת ביחידת 81 ולפתוח אופציות עתידיות עבורם בתעשיית ההייטק, תוך הגדלת הערך והאמונה בעצמם והגברת היכולת להשתלב בתעשיית ההייטק ואף להוביל אותה בהמשך.
מה שמנחה אותי בדרך, זה אהבה והתמדה למקצוע, לסביבה - והכי חשוב לא להתבייש במקום שממנו באתי. בתקופת התיכון והצבא התביישתי עד שהבנתי שהשורשים שלי אלו מתנות גדולות שקיבלתי לדרך שבנו את האישיות שלי ונתנו לי כלים להתמודד ולהצליח. כמו כן, אחד הדברים הכי חשובים בעיני זה להקיף את עצמך באנשים הנכונים - לאנשים שמקיפים אותנו יש באמת כוח לשנות לנו את החיים. התמיכה מהבית היא ממש חשובה כי זה מה שמסייע לחלום בגדול.
במהלך ילדותי לא ממש הבנתי מה זה אומר "להפריח את השממה", איזו מין מטרה מוזרה זו. רק כשהתרחקתי מהבית ועברתי למרכז הבנתי כמה משמעותי לפתח את המקום ממנו באת, והיום אני לגמרי יכולה להגיד בגאווה שאני מרגישה דור שני לחלוצים.