חלק מהעונות בקהל ענו קונקרטית, שתמיד בשבועות יש שלושה ימי חופשה, והשנה דווקא אחד ירד בזכות יום שבת, אחרות ציינו שכחילוניות הן מרגישות שכל האיסרו-חג הזה מוגזם ומנותק ותהו מתי כבר יתואמו חופשות ההורים והילדים, אבל מרבית הפינג-פונג, שהתתגולל על פני מאות תגובות, התרחש בין אמהות שהן מורות לאמהות שעובדות במקצועות אחרים.
״המורות צריכות חופש מהחופש״, כתבה אם אחת. ״כל החופשים שלי הולכים לימי חופשה של הילדים שלי בגן״, אמרה אחרת. העניינים התנהלו בפסים רגועים עד שהגיעו המורות. ״כשאת תקחי חופש פעם הבאה מהעבודה, תדווחי לנו גם למה? איך? וכו'. תפסיקו להיכנס לנו לחיים״, ביקשה המורה הראשונה שהרגישה מותקפת.
״שיבואו כולם להיות מורים אם זה כל כך אטרקטיבי. נראה מי ישרוד יום אחד... חולה על אלה עם העיניים הגדולות״1 ״למה יש חופש? כדי שיהיה לכן על מה להתלונן!״ כתבה עוד מורה. ״כולכן מוזמנות לעסוק במקצוע ההוראה, לעבוד 24/7 להרוויח 5,000 שקל בחודש ולשמוע בכל חופש כמה מתמרמרים על המורים כאילו היו אלה הם שהחליטו על לוח החופשות. גאה בהיותי מורה, מאוהבת בעבודה שלי ומרגישה סיפוק אדיר. האהבה וההערכה של הילדים הם החמאה והלחם שלנו. הפסקנה להתלונן. יש הרבה מכללות להוראה, אתן מוזמנות ללכת וללמוד אם החופשות כל כך קורצות לכן. תתפלאו אבל ברוב החופשות המורות עובדות מהבית כך שזה לא תמיד רק זמן איכות עם הילדים. בכל עבודה יש יתרונות וחסרונות אז נכון החופשים הם יתרון גדול , ואני לא מרגישה צורך להתנצל על כך כלל".
״תעבדי שנה אחת בעבודה אחרת עם עשרה ימי חופש בשנה וכל יום 9 שעות ונדבר...״ הצהירה מולה אם עצבנית. ״או משמרות בוקר, צהריים, לילה, כולל שבתות וחגים, ותתמרני עם ילדים בבית ועם החופשים הבלתי נסבלים של מערכת החינוך".
״אני מורה״, כתבה אחרת. ״אני מאוד נהנית מהחופשים שלי, מאוד נהנית עם הילדים שלי. אבל בחרתי להיות מורה לא בגלל החופשים. אני שם מבחירה ואני מאד אוהבת את מה שאני עושה אבל אני מבטיחה לכן שרובכן לא הייתן נשארות במקצוע בתגמול הכל כך נמוך שמקבלים ועובדים המון בבית בשבתות, בערבים ובחגים וכן גם בחופשים. אי אפשר היה להתמיד במקצוע הזה בלי החופשים״; ״אני גננת ואין מאושרת ממני על העבודה שבחרתי״, כתבה גננת מקסימה ומרוצה במיוחד. ״איפה אני אעבוד ואכנס בבוקר בדלת ויקפצו עלי כאילו אני מינימום יובל המבולבל? איפה ישימו לב לכל שינוי הכי קטן ויזכירו לי כל שעה עגולה כמה אני יפה? איפה אני יכולה לעשות שינויים כל כך משמעותיים בעשרה חודשים בלבד? איפה אני אהפוך לדמות כל כך משמעותית עבור ילדים כל כך קטנים? איפה אני אתנדנד בנדנדה, אקפוץ, ארקוד וזה ייחשב לעבודה? איפה עוד אני אקום בבוקר בתחושה שאני מתה על העבודה שלי? אין ולא יהיה עוד מקום כזה. לכן אני מאוהבת טוטאלית בעבודה שלי, המאוד קשה אך מתגמלת, וגם נהנית מהחופשים, כמובן לזמן לעצמי, וכדי שיהיה לי מתי לדאוג לצרכי הגן. חג שמח בנות יקרות וניפגש במרמור הבא: החופש הגדול״.