אם זה לא היה ממש קינקי, הייתי שמה את התמונה שלו בגלריה שלי בנייד; ככה הייתי יכולה להבטיח זיהוי ודאי במקרה שאתקל בו. אבל אני לא מסוגלת לראות את הפרצוף שלו בין התמונות של הילדים שלי, אז בינתיים אני רק מציצה בו מדי פעם, וזיעה קרה הורסת לי את האיפור, את היום, את החיים.
הצילום שלו – פפראצי אקראי בכניסה לבניין - הגיע אליי לפני כשלושה שבועות. במייל שנשלח בתפוצה לתושבי השכונה, נכתב ככה: "בתמונה המצורפת נראה פדופיל מוכר למשטרה שהחל להסתובב לאחרונה באזור, בעיקר ליד הספרייה ובחצרות בניינים. ביום שישי האחרון הוא נראה בכניסה למכולת. למקום הוזעקה ניידת, אולם לא ניתן היה לעשות דבר כיוון שלא הייתה עילה לביצוע מעצר. היזהרו והזהירו".
"לא הייתה עילה לביצוע מעצר", ברור. בסך הכל פדופיל, זה לא שהוא העלים מס או משהו.
געגועיי ליולי שעבר
איך אומרים עורכי דין פליליים, "יש מציאות אמיתית ויש מציאות משפטית. הראשונה לא מעניינת". מה שלא תועד כאילו לא קרה, ולכן אם תהיתם מה אפשר לעשות כדי לסלק פדופיל משכונה מלאה בילדים, אני אגיד לכם מה: לחכות לטרגדיה.
"אני מה זה לא מתכוונת לקרוא אותך השבוע", אומרת לי השכנה כשאני מספרת לה במה יעסוק הטור. האמת היא שאני קצת מבינה אותה; זה מסוג הדברים שעד לרגע האחרון מתלבטים אם לפרסם בכלל, כי בזמן הכתיבה יושב בגרון כזה גוש ענק, שאת אומרת לעצמך: מה פדופיל עכשיו, מה?
למה שלא תקטרי כמו כולם על הפקות הג'ימבורי של יולי-אוגוסט, וכמה מבאס שאי אפשר להזעיק את סבתא לשירותי בייביסיטר כי יש לה קריירה בבוקר ופילאטיס בערב, ומה עושים עם כל הכסף הזה שנוזל מהכיסים בחופש הגדול?
ואז, תוך כדי ההתלבטות, מגיעה מדניאל הסקיצה לאיור, ופתאום את כל כך מתגעגעת לטרדות הקטנות האלה שהעסיקו אותך ביולי שעבר.
כי הנחשים האלה שמתפתלים בכל מקום, זה בדיוק זה; את יכולה להרגיל את הילד לסילאן תמרים במקום ממרח שוקולד, ולבדוק כל הזמן באלו אתרים הוא גולש, ולעשות נו-נו-נו לילד שמציק לו, אבל הסכנות המאיימות באמת – לא יבקשו ממך אישור נחיתה. ומילא זה שאין לך שום שליטה על שלומו של הילד שלך; מתברר שגם כשהשטן מנפנף לו מרחוק, לא תמיד תצליחי למנוע את המפגש.
לדעתי, חוסר האונים הזה הוא גם הסיבה לכך שלא ממש מדברים על זה כאן בשכונה. כאילו שאם נתעלם, האיום פשוט יתנדף מעצמו, כמו אחוזי לחות מעיקים או טרנד אופנתי נוראי.
"הפכתי את הילד להיסטרי, הוא חולם עליו בלילות"
זה התחיל מידיעה קטנה במקומון על סוטה מין שהגיע לאזור. אף אחד לא ידע לומר לי בוודאות האם הוא עבריין מורשע שכבר ריצה עונש מאסר בעברו, אבל בדוק שמדובר בפדופיל.
במקביל לפרסום הידיעה, נתן האיש את הופעת הבכורה שלו: יום אחד הגיע לסניף תנועת "עזרא" הדתי בשכונה, והתערטל מול הילדות. המדריך הבריח אותו אך לא הזעיק משטרה משום שהאירוע התרחש בשבת. אגב, אם זה לא פיקוח נפש, אני לא יודעת מה כן.
התושבים בהחלט לא אדישים; בערב שבת אחד, אחרי שמישהי טענה שראתה אותו ברחוב, התפצלו כמה גברים לשלישיות ורביעיות, והסתובבו בשכונה במטרה לתפוס אותו. גם תמונתו ממשיכה להתפרסם ברחבי השכונה, וכאשר מישהו נתקל בו - פה מול קופת חולים, שם ליד בית הכנסת - מוזעקת ניידת. אבל איכשהו הוא תמיד משוחרר לדרכו; חוקית אי אפשר כרגע לעשות דבר.
ובכן, בהיעדר אפשרות לטפל בפושע, אנחנו מסתפקים בלהזהיר את הקורבנות הפוטנציאליים; עד שמישהו ימציא אפליקציה שממטירה על הילד פרחים ופרפרים בכל אשר יילך, אין ברירה אלא להפגיש אותו עם המציאות. והמפגש הזה עלול להיות לפעמים עגום מאוד.
"הבן שלי", מספרת ש', "משחק כל יום כדורגל על הדשא ממול, ועכשיו אני מכריחה אותו לשחק במרפסת. הוא מתחנן בדמעות שארשה לו לצאת לבד, אבל אני מעדיפה שהוא יבכה קצת עכשיו מאשר שאני אבכה אחר כך כל החיים" .
"אני הפכתי את הילד להיסטרי", אומרת לי חברתי ג' בצער, "סיפרתי לו שמסתובב בשכונה איש רע שצריך להיזהר ממנו, ועכשיו הוא חולם עליו כל לילה".
גם אני חולמת עליו, אגב. בעיקר איך אני מכניעה אותו בשלל דרכים שונות ומשונות. אמש זה היה בחנק; ראיתי אותו בחניה, ובשניות ירדתי מהעקבים והכנסתי לו את השפיץ לתוך האף. כן, בלילות אני גיבורה. בימים, לעומת זאת, אני נצמדת עכשיו לילדים שלי כמו לביאה פסיכופטית. וכשהילד שואל למה פתאום אני לא מרשה לו לצאת מהבניין לבד, אני עונה לו, פשוט מאוד: "ככה".
אין פושע בלי ראיות?
מגיל מסויים את כבר מבינה שלא תצליחי לשנות את העולם אבל בתור אמא, קשה להפסיק לנסות. אם הייתה לי אפשרות לתקן רק דבר מקולקל אחד, הייתי מבקשת לשנות את המציאות שבה החוק מגן על הפושעים במקום על הקורבנות.
אין פושע בלי ראיות, אבל ההיגיון אומר שהפרעה פסיכיאטרית שמסכנת ילדים - אמורה להספיק כדי להרחיק אדם משכונת מגורים הומה.
פשוט לא מסוגלת לקבל את זה שבמקום לנטרל פצצה מתקתקת, החוק במדינה הזו מאלץ אותנו לחכות עד שהיא תתפוצץ, ואז לאסוף את השברים.
לא יודעת איך הסיפור ייגמר. נראה שעד שמשהו כאן ישתנה, לא נותר לנו אלא לחכות ולראות מי יהיה הילד שיפגוש את השטן, ויציל את כל השאר.