אין תמונה
איור: דניאל גולדשטיין

 

"אני לא מבינה איך גברים מעזים להסתכל על המחשוף שלי בזמן שהם מדברים איתי", מתלוננת ר'. "לבהות בציצים זאת גסות רוח שיש רק לישראלים", היא מסכמת, ואני ממהרת להרים אליה את המבט.

ר' מתגוררת בחו"ל ונמצאת כעת בארץ בחופשת מולדת. את התובנות שלה היא אוהבת לתבל בשיט אנתרופולוגי; לעתים היא לגמרי צודקת, לעתים ממש לא. עכשיו, למשל, נדמה לי שהיא בעיקר מתקשה לראות את המחשוף, אהממ, את הדבשת של עצמה.
"תשמעי", אני אומרת לה, "זה נכון שבבונים לא חסרים פה, אבל עם הגופייה הזאת שלך, גם אני קצת מתקשה להסתכל לך בעיניים".
היא מצחקקת בלי שמץ של מבוכה: "חם היום, זה מה יש. מי שלא נראה לו - שלא יסתכל". אז זהו, גיברת, שאי אפשר שלא להסתכל. וזה הרי מה שרצית, לא?

מחשוף זנותי זה לא שיק

פעם הייתה לי בעיה עם בחורות שמתלבשות פרובוקטיבי. לא המחשופים שלהן הפריעו לי, כמו הצווארון הסיני שלי, שהחוויר לעומתם. "שיילכו לעזאזל השרמוטות האלה", הייתי חושבת לעצמי, "ושיקחו אותי איתן!"
מה יש, לי אין סחורה למכור? לי לא חם בקיץ? אלא שתמיד השתייכתי למסגרת דתית כלשהי שהכתיבה לי גבולות, ולכן הייתי מנחמת את עצמי שהנה, רק אסיים את האולפנה, את השירות הלאומי, את התואר בבר אילן – ותראו איזה אובייקט מיני אני הולכת להיות.

אבל הפלא ופלא: אחרי האולפנה, השירות הלאומי והתואר בבר אילן – הרעיון להסתובב ברחוב בעירום חלקי כבר לא קסם לי כל כך. דווקא כשכבר לא הייתי מחויבת לכללי צניעות של אחרים אלא לעצמי בלבד, העדפתי את הסגנון הרומנטי על פני הלוק הזנותי, ומפתח סירה נראה לי שיקי יותר מכל מחשוף.

עם השנים, הפסקתי לקנא במתפשטות למיניהן. נכון, נערות המכנסונים תמיד ימשכו יותר מבטים, אבל מה לעשות שאני מרגישה יותר נוח בחצאית עיפרון?
היום אני לא מרימה גבה על התל אביבית שלובשת שמלת מיני חושפנית בחורף, וגם לא על הבני-ברקית שמתכסה בגרביונים אטומים בקיץ; שכל אחת תתלבש איך שטוב לה - מתפשטת או חסודה, מבחינתי הכל הולך.
רק זן אחד של נשים אני פשוט לא סובלת: המתפשטת החסודה.

עשו לך לייק על הפטמה? מפתיע

קחו לדוגמה את ענת, רווקה בת 35 שמאוד רוצה להתחתן. היא כתבה בפייסבוק בפירוש שהיא מחפשת קשר רציני, אך אבוי: במקום לקבל הצעות נישואים מרווקים, היא מקבלת הצעות מגונות מנשואים.

ענת היא חברתה של דנה ספקטור, ובסופ"ש האחרון ניסתה זו להבין מדוע גברים מתייחסים לענת בחוסר רצינות שכזה. "מושבניק נשוי בשם אמיתי סקר את התמונה של ענת ממסיבת הרווקות של חברה שלה", הזדעזעה ספקטור, "ומיד כתב לה: 'איזה מחשוף מהחלומות, הייתי רוצה לשים את הראש שלי ולמות על חזה כזה'. ענת הדי מבוהלת השיבה 'תודה'".
נראה שהיה מדובר במחשוף מזמין למדי ושבאופן כללי ענת שלנו לא ממש אוהבת להתלבש, כי בסופו של דבר המסקנה שלה הייתה ש"לא הייתי צריכה להעלות לפייסבוק תמונה שלי עם חזיית עור ופאה ורודה". זה נכון, ענת, לא היית צריכה. אני אחדד: אם את רוצה שגברים יקחו אותך ברצינות, אל תעלי לרשת תמונות שלך עם חזיית עור ופאה ורודה, בסדר? אגב, אני גם ממליצה לא להגיד "תודה" כשמטרידים אותך מינית, אבל זה כבר נושא לטור אחר.

אישה במבט סקסי (צילום: istockphoto)
היי, אתה, אל תסתכל. טוב? | צילום: istockphoto

כמובן שגברים מוזמנים לשלוט בעצמם – פעם כשמישהו דיבר אל החזה שלי פשוט התכופפתי טיפה כדי להחזיר את המבט שלו לעיניי - אבל מותר גם לשאול: מה יהיה עם העמדת הפנים המצחיקה של המתפשטות החסודות הללו?

הרי אי אפשר גם להסתובב עם מחשוף בעומק של חצי קילומטר וגם לכעוס על מי שבוהה בו; ללבוש חצאית מיני שבקושי מכסה את התחתונים ואז להשתומם מהערה סקסיסטית; להעלות לפייסבוק תמונה שלך בחזייה ולהיעלב כשעושים לך לייק על הפטמה.

רוצה שישימו לב לאישיותך המהממת? פשוט תתלבשי.

על כל יריקה בבית שמש, מישהי בתל אביב מקצרת שמלה

יכול להיות שהסיבה למוסר הכפול הזה, קשורה איכשהו לעובדה שלבוש חושפני הוא כבר מזמן לא נחלתן של פרחות בלבד.
באופן עקום משהו, מחשופים ומכנסונים הפכו למן סמל לשוויון ולשחרור נשי, קונטרה לשמרנות ולשוביניזם; הרי כשאירועי הדרת נשים עולים לכותרות, מיד הפייסבוק מתמלא בתמונות מתריסות של עלמות מעורטלות ובפשקווילים דווקאיים שמבקשים מבת ישראל: "אל תיכנסי לשכונתנו בלי שסע ומחשוף". בכלל, לפעמים נדמה לי שעל כל יריקה בבית שמש, מישהי בתל אביב מקצרת עוד סנטימטר בשמלה.

חיזור (צילום: jupiter images)
בבריכה זה בסדר. עירום חלקי | צילום: jupiter images

אני לא אומרת שנשים מחרפות את נפשן ועוטות לבוש מינימליסטי רק בשם אג'נדה חברתית – בוודאי שיש כאן קודם כל רצון לתשומת לב גברית - אבל אופנת ה"סבתא שלי בחיים לא הייתה לובשת את זה", הולכת ומקצינה גם על רקע מה שקורה בצד השני. ופתאום נדמה שיותר מדי נשים איכותיות שאימצו אותה, קצת מתקשות לשאת בתוצאות.
הן מפספסות קשרים רציניים, ואולי גם ראיונות עבודה ומשרות שוות בגלל קוד לבוש בעייתי, אבל במקום להסתכל במראה – הן מעדיפות להאשים את הגברים. שאנחנו ניקח אחריות? מה פתאום. זה הרי הכל בגללם.

אני לא יודעת אם בחורות חשופות ברחובות זה פמיניסטי או שוביניסטי; מודרני או פרימיטיבי; סקסי או זנותי. לדעתי האישית מדובר בסטייל שעושה טוב לגברים יותר מאשר לנשים אבל ווטאבר, מי שחם לה - לבריאות; מי שרעבה למבטים - שיהיה לה בתיאבון.
רק בחייאת, אל תהיו צבועות. התלבשתן מיילי סיירוס - אל תשחקו אותה קייט מידלטון. היא לא תסתובב ככה אפילו בבית.

>> לטור הקודם: גיליתי את הסוד לחיים מאושרים

לכל הטורים של אורית נבון