מפורסמים בתחילת דרכם נוטים לפדח את עצמם ללא הרף. בין השאר, הם מחייכים לפפראצי בעודם חונים באדום-לבן, יוצאים עם ציון ברוך ומצהירים שזו אהבת אמת, ומשחקים אותה אלן דלון בראיונות עיתונאיים. איך קופצים לביצה בלי להתלכלך? אורית נבון מגישה: קואצ'ינג לוונאבי המצוי
סלב בתחילת דרכו הוא כמו מייל במחשבו האישי של נתן אשל: חסר הגנה, בלתי מנוסח בעליל, ובעיקר רוצה הביתה. במקרים קיצוניים מדובר ביצור מבולבל במיוחד, שמעוניין להיות מפורסם בטלוויזיה אך אנונימי בקניון; למכור את מרכולתו אבל לא להתראיין; לטפח חזות אליטיסטית ועם זאת להתחנן לאהבת הקהל, ובאופן כללי – להתיש את כל הסובבים אותו.
זה יכול להיות כל אחד: דוגמן שהוציא ספר, תסריטאי שחולם להיות לארי דייוויד, שחקנית תיאטרון שעברה לטלוויזיה או פליט ריאליטי שלומד משחק מול מצלמה; כולם רוצים להיות שם, לגעת בתהילה, לקבל הכרה וג'יפ בחצי מחיר. עם השנים מצאתי בלבי אמפתיה כלפי אותם וונאביז שבירים המשתכשכים בשולי הביצה בשאיפה להגיע לפריים טיים; כמראיינת שמרתי על כבודם, כצרכנית מדורי רכילות סלחתי להם על טריקת טלפון חצופה, ורק לעתים רחוקות קלטתי גם טיפוסים שאור הזרקורים החשיך את לבם. אכן, הדרך להנחת סלב רצופה כוונות טובות, או רעות. מה הם חוקי המשחק ואיך להתאקלם בעולם השואו-ביז בלי להסתנוור? הנה מדריך הישרדות לוונאבי המצוי, שלב אחר שלב (מנוסח ברובו בלשון זכר, אך פונה כמובן גם לנשים שקרניות).
שלב 1: רגע לפני
יש לך תכנית ברדיו חיפה, שעשועון טלוויזיה על האש והתקפי חרדה. או שאולי תפקיד בדרמה זניחה, סרט חדש והתקפי חרדה. הסוכן שלך מאמין בך. אמא גם. ובכל זאת, אם מישהו נועץ בך מבטים בקניון, זה עדיין רק בגלל שהחנות שלך פתוחה. אמש העברת למקומון תמונה שלך מהאייפון, תקוע בין הישבנים של אמריקן אפרל בדיזנגוף סנטר. להבא כשאתה שיכור, תתרחק מהלפטופ, טוב?
נסח אג'נדה. זה הזמן לבנות את הפרסונה הציבורית שברצונך לטפח, ואף לשפץ אותה קלות; אם אתה מחכה לתשובה מערוץ הילדים – אל תספר לאף אחד שאתה שונא ילדים. אם את פוליטיקאית טרנדית – זה לא ששקלת לאחרונה רילוקיישן ללונדון; סתם חיפשת דירת נופש לחברה.
ערוך סדר עדיפויות. אם אין לך כסף למכבסה השכונתית, אל תשכור סטייליסט; אם יש לך הצגת בכורה בשמונה, אל תתמסטל בשבע.
שמור פאסון. מתעקש לעדכן את וואלה בראנז'ה שקיבלת לייט נייט? לפחות אל תעשה את זה מהמייל האישי שלך. קצת כבוד עצמי עוד לא הזיק לאף אחד.
תראה את הנולד. אל תעוף על המוקדנית בסלקום, אל תתחצף למורה של הבן שלך; כשתהיה אייטם, אתה תקרא על זה בעיתונים. מאותה סיבה, לעולם אל תצטלם לסרטון סקס ביתי. כשהוא ידלוף החוצה – גם לא תוכל יותר לאסוף את הילדה מהגן, וגם תתבאס שהתפשטת בחינם.
שלב 2: אתה חצי אייטם
ברכות, אתה בדרך הנכונה! השעשועון מתרומם, הסרט קורה, מצאת מטפל טוב. חנות וילונות מציעה לך להיות הפרזנטור שלה לקיץ הקרוב. עוד רגע עיתונאים יתחילו להתעניין בך; וולקאם למוספי סוף השבוע. אם היה לי שקל על כל אנטיפאת מריר שרצה לדבר רק על העשייה שלו, השעשועון שלו, הסרט שלו - ובכן, היו לי אולי חמישה שקלים. רוב הסלבס היו טובים אליי, אני מודה. אבל אלה שלא - היו רעים וירוקים לתפארת.
תלמד להתראיין. הכר את הקונספט: בראיון עיתונאי, אני שואלת שאלות, ואתה עונה תשובות. ככה זה עובד. על מה מדברים? עליך, כמובן. לא חיפשתי עכשיו חניה בכל העיר כדי לדון בדמות שלך, אני מקווה שזה ברור. ראיון מגזיני זה לא קומוניקט, ואני אינני יח"צנית בשירות הוד מלכותו. אתה כמובן לא חייב להניח את הקרביים שלך על השולחן, אבל כדאי לשתף פעולה; תמיד רצית שכולם יכירו אותך, לא? אז הנה ההזדמנות. אגב, אם הראיון מצולם לטלוויזיה, תסדר קצת את הסלון לפני.
תהיה אמין. כשאתה אומר ש"אף פעם לא רציתי להיות מפורסם, זה קרה לי במקרה" - זה משכנע כמו הבלונד שלך, אני מאוד מצטערת. אלא אם מישהו באמת שלף אותך מקורס לסוכני ביטוח והתחנן שתיקח כבר את הלייט נייט הזה.
מי אתה? אלן דלון? הישמר פן דמותך הטלוויזיונית תשתלט על חייך: אם למשל אתה מגלם נרקיסיסט ציני ונפוח - אל תהיה נרקיסיסט ציני ונפוח במציאות. אם אתה משחק בעל שבוגד באשתו עם אחותה הקטנה ואז בורח לחו"ל אחרי שרוקן את חשבון הבנק של חמותו האלמנה - אל תהיה נרקיסיסט ציני ונפוח במציאות. במיוחד בראיונות, כדאי שתתנהג יפה; המראיינת אינה אשתך ועל כן לא חייבת לסבול אותך. כמו כן, אתה צריך אותה יותר משהיא צריכה אותך. אז אל תהיה בהמה. אני בכלל מנסה להיות צמחונית. תודה.
מודעות עצמית. אם חלפה בראשך המחשבה שלראיין סלבס זה מקצוע נמוך וצהבהב - בפעם הבאה שתקריין בפרסומת לכדורים נגד עצירות, תזכור שכל עבודה מכבדת את בעליה. ואיך תדע אם הראיון זורם לשביעות רצון כל הצדדים? קח טיפ: אם אתה משתעמם, סימן שמישהו משעמם פה, וזה לא אני.
מממ, ביי. ראיון זה לא חצ'קון; אם כבר החלטת לפוצץ אותו, אז לאט לאט. בעדינות. כן. ככה. בלי להקיא עליי את קסמך האישי הרב.
טרנד. ציון ברוך
שלב 3: אתה דמות בארץ נהדרת
זהו! עשית את זה! הגעת לטופ! טל פרידמן מגלם אותך בארץ נהדרת, תופרות בכל רחבי הארץ שוקדות על תחפושות לפורים בדמותך, וכותבי תשבצים שומרים לך אלכסון בין "בהמת משא טיבטית" ל"איבר תנועה". מכאן אפשר רק לרדת.
נא להדק חגורות. כדי לנחות בלי להתרסק למוות. אפשר גם להגביר את מינון הכדורים. כשהכל ייגמר, אתה תגלה שאתה מוכן לעשות דברים ממש מוזרים כדי לשוב לכותרות. למשל, לחזור בתשובה, להגדיל את החזה ואז להקטין, לרוץ לכנסת או אפילו להתחתן. ומה בינתיים?
תעשה כסף. תהיה פרזנטור של כל מה שאפשר: וילונות, שעונים, נעליים, דלתות מעוצבות, נייר טואלט; תלך להשקות, לפתיחות, לסגירות; תקבל בחינם אוטו, משקפי שמש, בגדים לאישה, צעצועים לילדה. עכשיו זה המאני טיים, בייבי, בעוד זמן לא רב תחזור להנחות פאנלים בסינמטק.
תמשיך לשמור פאסון. זה אומר לא להעלות לפייסבוק ידיעות ממדורי רכילות ששמך הממורקר מתנוסס עליהן; לא לטנף על גרושתך בראיונות ולא לעשות פרצוף מצחיק פלוס קרניים לחבר שלך כשאתה מזהה צלם פפראצי.
ואם כבר פפראצי. אל תחייך למצלמה בעודך מחנה באדום-לבן. או בחניית נכים. בכלל, למה לחנות בחניית נכים? באמת שזה מגעיל אותי.
עזבי אותך מציון ברוך. די כבר עם הטרנד הזה, למה להיות אחת מאלף? בכל מקרה, אם לא עמדת בפיתוי, אל תמהרי לספר לגיא פינס שמצאת את אהבת חייך; תני לזה חודשיים-שלושה.
תהיה נחמד. כשמישהי מבקשת חתימה, אל תגיד: "אני חותם רק על הספר החדש שלי"; כשמישהו מחמיא שהתכנית שלך מצחיקה, אל תתאמץ לגרום לו לבכות. תחתום. תחייך. תירגע. אנחנו לא בהוליווד. זה הכל.
