"נכנסתי היום לפוקס קידס, חיפשתי חולצה במידה 3 לבן שלי - ונחרדתי", כתבה אם זועמת בשם גלי מילר בפוסט שעלה לפני מספר ימים בקבוצת אימהות פופולרית בפייסבוק. "הזדעזעתי לראות שעל רבות מחולצות הבנות יש הדפסי ילדות מפתות, בפוזות ממש לא תמימות. זה הגעיל אותי - למה בת השנתיים וחצי שלי צריכה ללכת עם הדפס כזה? גם חולצות הבנים החרידו אותי, כולן עם הדפסים של חיות המשדרות רוע ואלימות. מה, ילד בן ארבע לא יכול ללכת עם הדפס חמוד של כלבלב, או אפילו של ילד משחק בכדורגל?".
מילר מתכוונת לקולקציית הסווטשירטים של פוקס קידס, בה מככבים איור של כלב-כדורסלן לוחמני (עם הכיתוב באנגלית "play hard") והדפס של תנין קשוח סטייל הארלם (עם הכיתוב ההולם "מרד"). בגזרת הבנות אפשר למצוא הדפס של ילדה עם אוזני שפנפנה, ילדה סמוקת לחיים המצעיפה מבט מבעד למשקפי ספרנית וילדה נוספת בפישוק רגליים כמו-ילדותי המתהדרת בגזרת סקיני מרשימה.
החולצות לבנות ארבע עם דמויות אנורקטיות בפוזות סקסיות מראות שהלחץ על בנות בתחומים האלה, שהוא ממילא מעוות, יורד עוד ועוד בגיל", אומרת תמר הרצברג שוסיוב, מורה ואמא לבני חמש ושנתיים. " זה חורט את ההבניות של 'מה אשה צריכה להיות' - משהו שמשמח עיניים של גברים ולא חס וחלילה אדם בפני עצמה - בדימוי העצמי של הילדות. גם להבנות 'גבריות' כמשהו כוחני, אלים ומרושע, כמו שעושים לטעמי בהדפסי הבנים, זה דכאני. אנחנו חיים בחברה מספיק אלימה גם בלי שנשכנע ילדים בני חמש שאלימות זה מגניב".
"בגילאים צעירים כדאי להקפיד על הדפסים רכים יותר"
לפוסט שעלה בפייסבוק הגיבו מספר אמהות, רובן חלקו עם הכותבת את הרתיעה מהקולקציה – אבל היו גם שלא הבינו על מה המהומה. "הייתי השבוע בפוקס ואני לא מסכימה איתך", כתבה אחת. "הבן שלי משוגע על החולצה עם התנין", הוסיפה אם אחרת.
"אני חושבת שזה נורא, ובחיים לא הייתי קונה את הסוויטשירטים האלה לנכדים שלי. לא לבנות ולא ולבנים", אומרת לנו מיכל דליות. "האיורים האלה מקבעים במוחם של הילדים סטריאוטיפים מגדריים, באופן חד וחלק".
מאיזה גיל ילדים מבחינים בציורים שעל החולצות שלהם?
"מגיל שנתיים בערך הם מבחינים בציורים, בעיקר כשאנחנו מסבים את תשומת ליבם אליהם. את המשמעות שלהם הם מבינים מתוך הקשרים שונים – מסיפורים שאנחנו מספרים להם, מההבניות המגדריות בבית, אבל הוויזואליה נכנסת למוח שלהם וחורטת בו רעיון וידיעה".
לטענתה של דליות, כשאנחנו רואים איור של ילדה עם אוזני שפן עולה מיד בדעתנו המושג בעל ההקשר המיני 'שפנפנה', והיא בטוחה שאותו המושג עלה גם בדעתו של המאייר שעיצב את ההדפס. "אנחנו יודעים מה הכוונה וזה לא ראוי בעינינו. יום אחד גם הילדים שלנו יתקלו במילה שפנפנה, והיות ומגיל שלוש הם מסתובבים עם זה על החולצה, הם יפיקו את המסקנה שבנות הן שפנפנות. את המשמעות העמוקה הם יבינו רק בעוד כמה שנים, אבל כבר נטענו בהם את הוויזואליה של זה".
לגבי חולצות הבנים, סבורה דליות שהן מבנות חיבור בעייתי בין ספורט לאלימות. "זה נכון שבנים אוהבים יותר חרבות, אקדחים וקראטה, אבל למה צריך לשים הדפס של כלב תוקפן ולוחמני שחושף שיניים, ועוד בהקשר של ספורט? זה מעביר לילד את המסר שספורט ותוקפנות הולכים ביחד. בעיני זה מאוד משמעותי בגילאים הצעירים להקפיד על הדפסים רכים יותר על הבגדים".
פוקס: לא מוצאים בהדפסים האלה כל פגם
היו הורים שציינו שהפריעה להם במיוחד החלוקה המגדרית הקיצונית בין חולצות הבנים לחולצות הבנות – לאלה חיות רעות מזג, לאלה ילדות ממתיקות סוד. "זה מאפיין לא רק את פוקס אלא כמעט את כל יצרניות הבגדים, ומחזק עוד יותר את ההפרדה המגדרית שהיא קיצונית מדי בחברה שלנו גם ככה", מוסיפה הרצברג שוסיוב את דעתה. "החברות אומרות שזה מה שהקהל רוצה, אבל זה די ברור שהמניע הוא כלכלי. לפני עשרים-שלושים שנה הכל היה הרבה יותר רך. אני הייתי לובשת בגדים של אחי הגדול כל הזמן, אבל היום הורים שיש להם ילד ממין שונה קונים הכל חדש".
מפוקס נמסר בתגובה: "רשת פוקס מעצבת מגוון רחב של פריטים מדי עונה, והיא מעצבת את מוצריה מתוך רגישות רבה לקהלי היעד השונים, הן להורים והן לילדים. הדפוסים על המוצרים הינם טרנדים, קלילים, מדליקים, הומוריסטים ועומדים בכל סטנדרט. אנו מתברכים במיליוני פריטים הנמכרים בשנה לשביעות רצון הלקוחות. בחנו את הדפוסים המדוברים בכתבה ואנחנו לא מוצאים בהם כל כל פגם".
