ג'ולייט סנדלר המתגוררת בדירת פאר ניו יורקית הצופה לפארק, צועדת לה ברחובות מנהטן בשמלה של דולצ'ה וגבאנה בשווי 650 דולר, ונעליים של בית האופנה הפריזאי לאנווין, בסך 400 דולר. זה אינו מחזה יוצא דופן לכשעצמו כשמסתובבים בלב התפוח הגדול, אלא שג'ולייט רק בת שלוש. אמא שלה, דארה סנדלר, מייצרת לא מעט רעש תקשורתי בימים האחרונים לאחר שיצאה בכתבה בה הודתה שמלתחה עונתית של בתה מוערכת בכעשרת אלפים דולר, ומסבירה את ההוצאה בכך שהילד הוא למעשה שלט פרסומת להוריו.
"כשהיא מתלבשת ככה, היא מרגישה טוב עם עצמה"
"אני מלבישה את בתי בדיוק כפי שאני מתלבשת בעצמי", אומרת סנדלר, 33. "הילדים הם כמו שלטי חוצות שמסתובבים בשטח ומספרים על הבית שממנו באו. הם השתקפות שלנו, ואם אתם אנשים שלבושים ומסוגננים ברמה גבוהה, חלק מהעניין הוא להבטיח שגם הילדים שלך יהיו הילדים הלבושים הכי הכי טוב מכולם. אני גם מאמינה שכשג'ולייט מתלבשת ככה היא מרגישה טוב יותר לגבי עצמה".
סנדלר קונה עבור בתה בחנויות היוקרה, אותן חנויות בהן היא קונה לעצמה, כמו בארני'ז וברגדורף וגם בחנות המעצבים אדיט, שיש בה מחלקת בגדי מעצבים לילדים.
לתופעה הזאת יש כבר שם, היא מכונה תופעת המיני-מי, ומן הסתם יש לה גם לא מעט מבקרים ומתנגדים, והיא כבר מזמן פרצה את גבולות ניו יורק ולוס אנג'לס, וקיימת גם בערים גדולות נוספות בארה"ב כמו בוסטון ושיקאגו. "הטרנד הזה, שרק מתחזק ומתעצם, מייצר אליטיזם", אומר ד"ר אלן הילפר, פסיכולוג ניו יורקי שנתקל בתופעה לא מעט. "נוצרת פה מערכת של מעמדות ותרבות של קנאה".
ואכן, לפני חמש שנים בלבד רק בתי אופנה מועטים כמו ראלף לורן, דיור וברברי הציעו בגדי ילדים. כיום, כמעט כל מעצב מוכר ליין אופנה המותאם לליין המבוגרים הנוכחי. ישנן גם חנויות כאלה באיזורי נופש בהם נופשים מבוגרים וקשישים בעלי ממון שנהנים להוציא כסף על הנכדים. מדובר בשוק שמגלגל 34 מיליארד דולר בשנה וגדל תמידית, בלי קשר למיתון ולקשיים כלכליים. המעצבים לא רואים בכך רק עוד דרך להרוויח כסף אלא דרך להעמיק את היחסים עם הלקוחות ולגדל לקוחות חדשים.
מחלקת הילדים של ברגדורף גודמן הורחבה לאחרונה משמעותית על מנת לפנות מקום לליין החדש של גוצ'י ושל אוסקר דה לה רנטה. מחירי הפריטים נעים בין ארבעה דולר לסיכת ראש, הפריט הזול בחנות, ועד 5,200 דולר לשמלה ורודה של דיור. בחנות יש גם תיקי גב של גוצ'י ב-800 דולר ומעילי לאנבין ב-1,090 דולר.
"זו צמיחה תמידית", אומר אנדרו מנדל, סגן מנהל ברגדורף. "הלקוחות פשוט משתגעים על הפריטי האלה. מדובר בחוד החנית האופנתית, והלקוחות פשוט לא שבעים מזה". ישנן גם חנויות מעצב שלמות המתמחות באופנת ילדים, כמו גוצ'י לתינוקות, וחנות של ארמני לילדים אמורה להפתח בקרוב באפר איסט סייד.
"זו בהחלט תופעה שקיימת בארץ מאוד", אומרת רביד מנשה, מבעלי בית הספר סטייל גורו לסטיילינג אישי. "אחת התלמידות שלי בבית הספר מראש נכנסה ללימודים כדי להיות סטייליסטית לילדים וקניינית אישית. ביום-יום אני לא כל כך פוגשת את זה אבל זה מאוד קיים. לדעתי האישית, כאמא, זה ממש מזעזע. לטעמי גם לאשה מבוגרת זה אבסורד לשלם אלף דולר למכנסיים, ואצל ילדים עוד יותר, כי רק כמה חודשים אחר כך הבגד כבר קטן עליהם. זה מאוד חורה, בעיקר כשיש אנשים שלא גומרים את החודש, אבל יש אנשים שזה נהיה להם מאוד חשוב. זה בדיוק כמו עם כל מוצר צריכה אחר למבוגרים, כשאנשים רואים תמונות של ילדה כמו סורי קרוז עם מעיל של ברברי, הם פתאום מאוד רוצים גם".