אחרי תקופה אינטנסיבית של מופעי חנוכה, החלטנו לקחת חופשה יזומה מעולם הבמה. כך, חלף לו חודש מאז הלכנו להצגה האחרונה, ובזמן הזה אלה הצליחה להפנים את כל מה שהיא ראתה, והיא לא שוכחת אף לא הצגה אחת. לכן, כששאלתי אותה אם מתחשק לה על "הפיל שרצה להיות הכי", היא שאלה אותי אם יובל המבולבל יהיה שם, ואם זאת מ"גלי" תשיר ומה לגבי טררם? הסברתי לה שזה מה שיפה בהצגות: שבכל פעם אנחנו רואים משהו חדש. והפעם נראה, ובכן, פיל. את זה עוד לא ראינו, נכון?
ניסיון ליצור אינטראקציה עם הקהל
על מה ההצגה? ההצגה מבוססת על ספר הקלאסיקה של פאול קור הנושא את שם ההצגה (מדובר באותו סופר שכתב את "כספיון", "הילד שאהב את הירח", " פרח פרח אל תבכה" ועוד). הוא מספר על פיל עצוב שרצה להיות צבעוני ומיוחד. כדי להגשים את חלומו, הוא עוזב את חבריו ופוגש ציפור ססגונית ויפה שעוזרת לו לאסוף את הצבעים. בתום המסע הוא אכן חוזר פיל צבעוני ומיוחד, אבל השמחה קצרה כי הוא מרגיש מוזר וחבריו צוחקים עליו, הם חושבים שהוא ליצן קרקס. רק אז הוא מבין כי לא הצבע חשוב ובעצם - "מה רע בצבע האפור, זהו צבעם של הפילים, להם הוא בדיוק מתאים".
איך היה? מדובר בהצגה קטנה לילדים קטנים. כלומר, אין בה את הראוותנות הגדולה של כל מופעי חנוכה (תשכחו מרקדניות של אתי פולישוק ותפאורות מתחלפות שהשקיעו בהן הון), ומצד שני היא אינה עוד שעת סיפור בספרייה העירונית. משהו באמצע. הקאסט כולל ארבעה שחקנים חביבים ותפאורה שנותרת די קבועה כל המופע. התלבושות של הפילים ושל החיות המתחלפות (הציפור, החיפושית המצחיקה ועוד) מקסימות ומושקעות, ונעים להסתכל עליהן. הסיפור עצמו קליט והמסר עובר בהחלט. קיים גם ניסיון ליצור אינטראקציה עם הקהל שהצליח לעבוד אם כי חלקית.
על פניו, מדובר בהצגה שעובדת אבל לפרקים. קשה לי לשים את האצבע בדיוק על מה ולמה, אבל מהלך ההצגה לא סחף אותנו. הוא לא כבש אותנו באיזה מתח של "מה יהיה על הפיל האפור?", או איזו סקרנות או ציפייה. השירים המשולבים בהצגה לא מוכרים ולא קליטים במיוחד. זה לא רע, אבל שוב, זה לא סוחף. גם ההעמדה והריקודים היו, אפעס, חובבנים ולא מתואמים האחד עם השני.
אלה, שרגילה תמיד להיות מאוד מהופנטת לנעשה על הבמה, הראתה סימנים של חוסר תשומת לב ודעתה הוסחה לא פעם.
מדד הנוכחות בקהל: נאה. מצד אחד לא נשמע בכי של זאטוטים מאף כיוון, שכן ההצגה בהחלט ידידותית, לא מפחידה, לא פוגעת ולא צורמת. מצד שני, הייתה מעט זליגה של אנשים החוצה עוד לפני תום ההצגה.
מה אלה חושבת? "היה נחמד אמא. הולכים לאכול?"
מה אמא של אלה חושבת? "כו, יש חמין. את בעניין?"
בשורה התחתונה: הצגה חביבה. בשל היותה קלה למשתמש, יכולה בהחלט להיות נחיתה רכה בעולם ההצגות, אך לא מאלה שייחקקו בזיכרונם. לפחות לא בזיכרונה של אלה.
מיועד לגילאים: 3 ומעלה.
אורך ההצגה: שעה ללא הפסקה.
מחיר: 50-70 שקלים.
במאי: אבי מלכה.
מחזה ופזמונים: איילה קורקוס.
מוזיקה: דביר פרידמן.
שחקנים: עדי ארד, עדי אייזנמן, מאיה שוטנפלד, רפי רותם.
מועדי הצגות: 15.1, לוד, היכל התרבות; 20.1, גני תקוה, מרכז הבמה; 22.1, כפר יונה, מתנ"ס היכל התרבות.