לפני שבועיים ראיתי אדם נעצר בידי המשטרה. טוב, זה היה פחות סרט אקשן מאיך שזה נשמע: היה באותו יום מבצע נו-נו-נו לרוכבי אופניים חשמליים, ההוא רכב (לאט, ייאמר לזכותו) במעבר חציה בצומת עלית ברמת גן, וכל הסיפור היה לא יותר מהטפת מוסר קצרה: יש לך רישיון נהיגה? אפשר לראות? נו, ואתה לא יודע שאין לרכב מנועי מה לחפש במעבר חציה?
אני עמדתי בצד ועשיתי את הדבר הישראלי: התעצבנתי על שוטר בעת מילוי תפקידו מפני שהוא מילא את תפקידו. כלומר, מה קשור רישיון נהיגה לאופניים חשמליים? הרי מהבחינה הזאת הם לא רכב מנועי. אבל האמת - בדיעבד אני חושב שמשטרת ישראל עלתה כאן על משהו די גאוני.
גם המשטרה יודעת שהבעיה הבוערת בכל הנוגע לאופניים חשמליים אינה אנשים מבוגרים שרוכבים לאט במעברי חציה, אלא ילדים שרוכבים איפה וכמה מהר שבא להם. שאין להם מושג מחוקי תנועה, שהגיל וההורמונים דוחפים אותם לעשות את כל השטויות האפשריות ולהמציא כמה חדשות. עכשיו, מה אפשר לעשות נגד זה? התשובה הכי טובה בעיניי היא "לבנות מלא שבילי אופניים" (ברמת גן, שבה ההוא נפל קורבן לפעילות משטרתית, אין מטר רץ אחד של שביל כזה). התשובה השנייה הכי טובה היא לחנך להתנהגות בכביש מגיל אפס (חשבון מלמדים מכיתה א'. "אין כניסה" זה לא יותר מסובך משתיים ועוד שתיים). רק מה, יישום של שתי התשובות הבאמת טובות האלה עולה כסף רב ונמשך זמן רב. לעומת זאת, מבט לעבר רישיון הנהיגה מהמערכה הראשונה חושף אלטרנטיבה מהירה וזולה: בואו ניצור לינקג' בין האופניים החשמליים של השנוזל בן ה-13 לרישיון של אבא שלו.
הילד מתחת לגיל 16 על אופניים? אבאל'ה, קבל 8 נקודות
בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה, זה המתווה שאני מציע כאן (או שיני אימהות; זה לא משנה, רק מצלצל פחות טוב). פרקטית זה אומר דבר פשוט: הילד שלך מתחת לגיל 16 ונתפס רוכב באופניים חשמליים? קבל שמונה נקודות, בדיוק כפי שמקבל נהג רכב שנתפס בנהיגה ללא רישיון. הילד לא רק נתפס, אלא לאחר שפגע בהולך רגל ולא עצר לסייע? קבל עוד עשר נקודות, העונש הקבוע על הפקרת נפגע לאחר גרימת תאונה. התכשיט רכב, פגע, נמלט וגם עבר באדום? קבל עוד עשירייה על החשבון. זה נקרא "אי ציות לאור אדום בנסיבות מחמירות".
מה אתם חושבים שיקרה אם בכל פעם שייתפס ילד בן פחות מ-16 על אופניים חשמליים זה יעלה לאחד מהוריו שמונה נקודות במקרה הטוב, וסדר גודל של 28 במקרה הערס? לא יהיו יותר ילדים בני פחות מ-16 על אופניים חשמליים, זה מה. כי אולי יש בינינו אנשים שלא חוששים מתרחיש שבו הילד שלהם דורס קשישה, אבל כולנו חרדים מהמחשבה על הנורא מכל: קורס נהיגה מונעת.
ברור, זה פתרון עקום, אבל גם המציאות עקומה. במציאות הזאת אין שבילי אופניים ואין לימודי רכיבה לגיל הרך ויש מלא שנוזלים על אופניים חשמליים, אבל לפני הכל יש בה הפרת חוק המונית של בגירים. של הורים המודעים לכך שהחוק אוסר על ילדים מתחת לגיל 16 לרכוב על הכלים האלה, ובכל זאת מאפשרים לילדיהם להשתמש בהם.
אופניים חשמליים זה עסק יקר. בהגדרה (ובהכללה, אבל לא גסה מדי), ילד בן 12-13 רוכב עליהם מפני שאדם מבוגר קנה לו אותם. בעיניי זה הופך את המבוגר המדובר לאחראי שילוחית במקרה של פגיעה באדם או ברכוש, ולסתם הורה מחורבן במקרה שהרכיבה עברה בשלום. אז כן, זה לגמרי הגיוני ולגמרי מוסרי שנרגיש את זה ברישיונות שלנו.
כשילד בן 13 רוכב במעבר חציה בצומת עלית, הוא עושה את זה מהר כי זה מה שאתה עושה בגיל 13. מה גם שהאופניים שלו ככל הנראה נפרצו – ככל הנראה עוד בחנות שמכרה אותם – כך שיגיעו למהירות גבוהה מה-25 קמ"ש המותרים בחוק, כי זה מה שאתה עושה בקומבינה ניישן הזאת שלנו. אם אנחנו כמבוגרים נותנים לזה יד, אנחנו כמבוגרים צריכים להיענש. זה עד כדי כך פשוט.
*הכותב רוכב לסירוגין על אופניים חשמליים ואנלוגיים, אב לילדה בת 10. תאמינו לנו שלא היינו מפרסמים את הטור הזה אם הוא היה נכתב בידי נהג רכב ערירי