רבים מההורים מביטים בטלוויזיה ובספה שניצבת מולה כעל אם כל הצרות ורגשי האשמה שלהם סביב הילדים. הטלוויזיה, הבייביסיטר של המאה, נחשבה עד היום לצרה הצרורה שהופכת ילדים לבטטות כורסה, מרחיקה אותם מפעילות בריאה ומקרבת אותם צעד אחר צעד לעבר ניוון והשמנת יתר. מחקר חדש ומעניין טוען שאמנם זו המציאות אצל המבוגרים, ורביצה מול הטלוויזיה פוגעת בבריאותם, אך אצל ילדים פעילים ברמה סבירה אין בכך סכנה או פגיעה בבריאות.
הגוף שלהם קופצני ופעיל גם כשהם מתבטלים
המחקר, שנערך באוניברסיטת דרום אוסטרליה לרפואה, הוא הראשון אי פעם לקבוע שכמות הצפייה הפאסיבית בטלוויזיה, או סתם רביצה ללא תנועה, אינה משמעותית כל עוד הילדים נמצאים בפעילות גופנית מספקת, שמוגדרת כשעה ביום שבה הדופק נמצא במצב בינוני עד גבוה.
"במחקר נבדקו ילדים בני 4-18, והוא יוצא דופן בשל הגישה שלו", מסביר החוקר, פרופ' טים אולדס. "נמצא שלא משנה כמה הם ישבו או יתבטלו, כל עוד הם פעילים שעה אחת ביום, זהו העניין המשמעותי. אצל מבוגרים, לצערנו, ההפך הוא הנכון. ככל שירבצו פחות כך ייטב להם מבחינה גופנית. ילדים בנויים אחרת ממבוגרים. הגוף שלהם קופצני ופעיל יותר, ואפילו כשהם רואים טלוויזיה הם לרוב זזים במקומם. כמובן שככל שילד יותר אקטיבי, זה יותר טוב, ועד שנערוך עוד מחקרים לגבי הצפייה בטלוויזיה כדאי לא לחרוג מהשעתיים המומלצות על ידי המומחים, אך נראה שההשפעה הגדולה מגיעה מהפעילות ולא מחוסר הפעילות".
למטרת המחקר נאסף מידע על סגנון החיים ופעילותם של מעל עשרים אלף ילדים ובני נוער, ביניהם היו 75 אחוזים בעלי משקל תקין, 18 אחוזים שקלו מעל הנורמה ו-7 אחוזים סבלו מהשמנת יתר. בממוצע, בילו הילדים 30 דקות ביום בפעילות מתונה עד נמרצת, בעוד 354 דקות הועברו בישיבה. לא נמצא הקשר בין זמן הישיבה של הילדים לבין המשקל שלהם, אלא רק לזמן הפעילות. "לתוצאות יש משמעות בעיקר מבחינת ההנחיות שמשרדי הבריאות צריכים לפרסם לציבור", מסביר פרופסור אולדס.
"אין ספק שזמן הרביצה גדל, ומתוך זה קטן זמן הפעילות שילדים עושים", אומר פיזיולוג המאמץ יניב שאול בעל חברת מקסימוס למאמני כושר אישיים, למבוגרים ולילדים. "יש לרביצה עוד משמעויות בעייתיות. אני מאמין שיש חשיבות גדולה לעובדה שילדים יבלו זמן בחוץ ולא בבית מול הטלוויזיה, גם אם הם לא בפעילות כל הזמן. כך הם יחשפו יותר למשחקים חברתיים פיזיים כמו של פעם, מחניים, תופסת, קלאס. בחוץ הפעילות הזאת מתרחשת מעצמה עם יותר אתגר ורצון חברתי לנצח. היום ילדים רבים בכלל לא מכירים וחשופים למשחקים של פעם, וכדאי ללמד אותם, כי המצב הזה יוצר ירידה ביכולות הקואורדינציה שלהם, הם לא מתנסים מספיק בזריקה ותפיסה ובפעולת רגליים-ידיים משולבת, והרבה מהם זקוקים לאימונים אישיים בהמשך כדי לשפר יכולות שלדור ההורים הגיעו באופן טבעי".