בוקר חורפי וקר בכפר קטן ומנומנם בדרום מחוז יורקשייר שבבריטניה, ובנה התינוק של אמנדה הרסט מתעורר רעב ופורץ בבכי. אמנדה שולפת את הקטנצ'יק מהעריסה הצמודה למיטתה ומניקה אותו. פתאום מופיע לו ילדון ישנוני בן שש ואומר שגם הוא רעב. אמנדה נשארת לשבת, לא מפני שהילד גדול מספיק כדי ללכת למטבח ולהכין לעצמו קערה של דגני בוקר. אמנדה פשוט מרימה את הצד השני של חולצת הפיג'מה, ומזמינה אותו להצטרף לארוחה. כך נראית ארוחת הבוקר בבית משפחת הרסט.
למה לצאת מהמיטה אם אפשר להניק?
כשבנה הבכור של אמנדה, ג'ונתן, היה בן שלוש, היא הודיעה לו שהגיע הזמן להפסיק לינוק, כי הוא כבר ילד גדול. ג'ונתן סירב להתנתק מהשד, ולא עזרו כל ניסיונותיה של אמנדה לגמול אותו. כשנולד בנה הנוסף ויליאם, לפני חמישה חודשים, היקשרותו של ג'ונתן לשד רק התעצמה, והוא הפך עוד יותר אובססיבי וקנאי לחלב אמו.
"אני יודעת שחלק מהאנשים מרימים גבה", אומרת אמנדה בת ה-29, "אבל מה יותר טבעי מזה? כיום זה קורה בעיקר בבוקר, ובמשך היום הוא יונק פחות ופחות. מדובר גם בעצלנות שלי. קר בבוקר, אבא שלהם כבר בעבודה, ואני גם ככה מניקה ומתעצלת לצאת מהמיטה".
האם מציינת כי בנה הבכור חי חיים נורמטיביים ומאושרים, ולראיה – יש לו חברה בת שבע. "אני לא פוחדת שיקניטו אותו כי החברים שלו לא יודעים שהוא עוד יונק, וההורים שיודעים לא יספרו להם. אם הילדים ידברו איתו על ארוחת הבוקר, הוא פשוט יגיד שהוא שותה 'ללו'. זאת המילה שהוא המציא להנקה, ואף אחד מחבריו לא יודע מה המשמעות שלה. אני כן תוהה אם אני עושה דבר נכון, אבל אין עלון הדרכה להורים, ואין נכון ולא נכון מוחלטים. כל אחד צריך למצוא את הדרך שלו".
התחילה להניק כי לא היה כסף לפורמולה
אמנדה, שנמצאת כעת בחופשת לידה מעבודתה כמפעילה במסיבות ילדים, מודעת לכך שהיא נמצאת במיעוט. למרות אין ספור המחקרים התומכים בהנקה ומהללים את יתרונותיה, בריטניה היא אחת המדינות עם אחוזי ההנקה הנמוכים ביותר באירופה – פחות משני שליש מהאמהות מנסות בכלל להניק, ו-80 אחוז מתוכן מחזיקות מעמד כ-6 חודשים, לפני שהן עוברות לתחליפי חלב. יש לציין כי המלצות הרופאים הן להניק עד גיל חצי שנה, ואז לעבור לתפריט משולב של הנקה ומזונות מוצקים.
למרות שהיום היא מצטטת את המחקרים התומכים בהנקה, אמנדה מודה שכלל לא התחילה להניק מסיבות רפואיות. "היינו עניים מרודים כשג'ונתן נולד", היא אומרת. "חיינו על המשכורת של בעלי רוי, שעובד כמחסנאי, ובעזרתה שילמנו משכנתה, הוצאות רכב, מזון וחשבונות. לא היה לנו כסף לחיתולים חד פעמיים ופורמולה. השתמשנו בחיתולי בד, ואני הנקתי".
ההנקה לא צלחה מהרגע הראשון, ואמנדה נשארה בגללה עוד חמישה ימים אחרי הלידה בבית החולים. "הייתי בת 23, אמא בפעם הראשונה, ופשוט ניסיתי להניק יותר מדי בכוח. נכנסתי לפאניקה. הפטמות שלי מאוד דיממו ונפצעו. נתנו לי כבר פורמולה בבקבוק, אבל התעקשתי להצליח. שאבתי תקופה מסוימת עם משאבה, ואחרי כמה זמן הכל הסתדר. הייתי משתגעת אם הייתי צריכה כל הזמן לעקר בקבוקים, לחמם ולערבב. חלב אם תמיד זמין, ובטמפרטורה הנכונה. זה פשוט ברז".
"ההנקה לא פגעה בחיי המין שלנו"
ברגע שאמנדה הצליחה לפתוח את הברז, אי אפשר היה לסגור אותו. "כשג'ונתן היה בן שלוש ראיתי שאנשים מביטים בנו בתדהמה, אבל זה לא עצר אותי. הנקתי אחר כך גם במקומות ציבוריים כמו מטוסים, ברכבת, על ספסל בעיר ובחנויות, אבל בשלב מסוים הפסקתי להניק את ג'ונתן בפומבי כי פחדתי שיצחקו עליו. אפילו הוריי מתקשים להבין למה הוא עוד יונק, אז אני לא מצפה מזרים לקבל את זה".
אמנדה סופגת לא מעט ביקורת על הנזקים הפסיכולוגיים שההנקה עלולה לגרום לילד בהמשך, אבל היא נחושה בדעתה שההשפעה על בנה היא חיובית בלבד. בעלה רוי תומך בה: "אני חושב שמוציאים את הנושא מפרופורציות ומנתחים אותו יתר על המידה. זה דבר טבעי, שדיים קיימים בשביל להניק. למי שתוהה, אני יכול גם להעיד שזה לא פגע בחיי המין שלנו".
כשאמנדה נשאלת עד איזה גיל ג'ונתן ימשיך לינוק, אין לה תשובה ברורה. "אני מאמינה שילד צריך לומר בעצמו כשהוא לא מעוניין עוד לינוק. אני מצפה שבקרוב הוא יגמול את עצמו לאט לאט. האמת היא שאם הייתי יודעת שהוא ימשיך לינוק עד עכשיו, בטח לא הייתי מתחילה להניק בכלל".
"הנקה כזו מחברת בין בני המשפחה"
"ההנקה הכפולה הזו נקראת הנקת טנדם, והיא מאוד מקובלת בתרבויות מסוימות בעולם", אומרת סיון טמיר משגב, יועצת הנקה ודולה. "אומנם לא שמעתי עד כה על אמא שמניקה תינוק וילד בן 6, אבל כן נתקלתי באמהות שמניקות תינוק במקביל לילד בן שנתיים. אם האמא מרגישה טוב עם ההנקה, אין שום בעיה עם זה, מפני שהגוף מייצר מספיק חלב בשביל שניים. הרכב החלב מתאים בדיוק לתינוק, ועבור הילד הגדול מדובר בחיזוק המערכת החיסונית.
"בצורה כזו הילד הגדול לא מרגיש שנחסך ממנו משהו בגלל שנולד לו אח קטן. זה יכול לחבר בין כל הגורמים במשפחה, אך כמובן – רק כל זמן שזה מתאים לאמא".
טמיר משגב מציינת כי במדינות מסוימות, כמו בסקנדינביה, האמהות מניקות עד גיל 4 בשביל לחזק את המערכת החיסונית, ולכן לא מומלץ לגמול את הילד בכוח. אם בכל זאת האם מרגישה כי ההנקה היא מעבר לכוחותיה, יש לגמול אותו בהדרגה - להוריד מדי יום עוד הנקה - ולהתייעץ עם אשת מקצוע כדי למנוע גודש בשד וטראומה עבור האם והילד.