קלאס? גוגואים? חה! היום יש לוגו-קוויז ופופ סונג, או כל שיגעון אחר שכובש במהרה את האפ-סטור. "אנחנו מצטלמות ומעלות לאינסטגרם, בודקות מה חדש בפייסבוק, שומעות מוסיקה", מספרת שיר פלדות בת ה-14 מאילת שזוכרת היטב את היום שבו השתנו חייה: "זה היה ב-27.2, אחרי תחנונים אימא שלי קנתה לי אייפון 4s ואני מתה עליו. לכולם יש טלפונים סלולארים אבל לא לכולם יש סמארטפונים. בעיקרון אסור להשתמש בהם בשיעור, אבל בהפסקות אין בעיה. יש כאלה ששולחים סמסים בזמן השיעור, אבל אפשר להיענש על זה. יש גם תלמידים שעושים פפראצי למורים ואז מעבירים תמונות מצחיקות בין החברים".
פלדות שמתחילה היום כיתה ט' בבית הספר התיכון עירוני מקיף ע"ש גולדווטר, מספרת איך הפך מכשיר הסמארטפון לחבר הכי טוב של כל נער או נערת מתבגרת: "מצד אחד זה טוב, זה עוזר לנו בהרבה דברים, למשל אם אני עושה שיעורי בית באנגלית ויש מילה שאני לא מבינה – אני נכנסת ישר לגוגל-טרנסלייט. לפני שמשרד החינוך אסר על תקשורת עם המורים בפייסבוק, הייתי כל הזמן מדברת עם המורות שלי ומקבלת מענה מיידי. זה גם נורא עזר לתלמידים שמתביישים לדבר עם המורה ולגשת אליה, ככה הם יכלו לעשות את זה בקלות יותר.
"הפייסבוק והזמינות של הרשתות החברתיות בכלל מגדילה מאוד את המעגלים החברתיים שלנו, אנחנו כל הזמן מכירים חברים חדשים גם מבתי ספר אחרים, ויש לנו יותר תקשורת עם העולם. מצד שני, זה גם עלול לייצר קנאה ומבדיל בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם סמארטפון. זה נכון שיש שטוענים שזה פוגע בתקשורת, יש המון ילדים שאני מדברת איתם רק בפייסבוק, אבל ברור שיש לי את החברות שלי ואנחנו נפגשות כל יום. זה לא בא זה על לחשבון זה".
רונית, אימא של שיר, לא היססה יותר מדי לפני שרכשה לביתה את המכשיר החדיש ביותר: "הבנתי שזה סטטוס חברתי, שזה כמו להיות אחד מכולם. אני אישית קצת מיושנת, יש לי מכשיר הכי פשוט, אבל זה דור אחר ואין מה להשוות כנראה, היום רוב האינטראקציה החברתית שלהם היא דרך הסמארטפונים, לא רציתי למנוע את זה מהבת שלי".
טלפון גם יכול להיות אמצעי למידה מעולה
עדי גזית, מורה להיסטוריה בבית הספר הדמוקרטי בחדרה מספרת שאצלם ההחלטה בדבר השימוש תלוי במורה המחנך: "אצלנו אין תקנות קבועות, מבחינתי, כל זמן שזה לא בשיעור שלי שיעשו מה שהם רוצים, אבל הם ילדים טובים הם לא ועשים את זה בשיעור", היא אומרת, "האמת, שגילינו שהטלפון הרבה פעמים גם יכול להיות כלי למידה מעולה, אם למשל הם שואלים שאלה בכיתה ואין להם מושג מה התשובה, הם עושים גוגל ומוצאים את התשובה. בהפסקות יש את אלו שצמודים לטלפון וכל הזמן בפייסבוק ובוווטאספ ובמשחקים ויש כאלה שזה לא מעניין אותם, שעדיין משחקים בכדורגל או במחשב. לדעתי בסופו של דבר הכל תלוי במידתיות השימוש".
עם זאת יש בתי ספר שהחליטו למנוע לחלוטין את השימוש בסלולרי בין כותליהם, והעוברים על התקנון עשויים להענש עד כדי הורדה בציון השנתי. "אצלנו בבית הספר כל התלמידים חייבים לכבות את הטלפונים במשך כל היום, גם בהפסקות", מספרת מחנכת בכיתה ה' בבית הספר בשרון, "אם הם מבקשים שיחה דחופה, אנחנו מרשים להם לפתוח ואחר כך לסגור ישר. אם אני תופסת מישהו אנחנו מחרימים את הטלפון, לכן הם בדרך כלל לא עושים את זה. קורה פה ושם ששומעים צלצול בגלל שמישהו שכח לכבות, אבל אנחנו מנסים להמנע מזה בכל הכח. מה שכן, מותר להם להחזיק מכשירי MP3 ולהשתמש בהם בזמן ההפסקות. הסמארטפונים האלה מעסיקים את הילדים בלי סוף, היו ילדים שצילמו בזמן השיעור, בהפסקות, הם לא מרימים את הראש, הם רק עסוקים בלהדביק קצב עם הטכנולוגיה, וכשהגענו לימים שבהם לכל ילד יש טלפון נייד, נאצלנו לגבש חוקים של מה מותר ומה אסור".
איפה זה מפריע?
"בעיקר סביב מי שיש לו ומי שאין לו, יש הבדלים ואין מה לעשות, סמארטפון זה כמו בגדים ונעליים, זה עוד סמל סטטוס. זה לא שיש מה לעשות עם זה, אבל צריך להיות מודע לזה, זה עוד פער סוציואקונומי".
מה קורה בהפסקות?
"זה משנה את אופי ההפסקות ובאופן מסויים אפילו מגביר את האינטראקציה. למשל במשחקים הוויראלים, כל משחקי הניחושים למיניהם, הם יושבים בחבורות ומנסים למצוא פתרונות יחד, משווים תוצאות, זה דווקא גורר סיבות לתקשר ואפילו חוצה שכבות וגילים, זה גורם להם לדבר עם אנשים שבדרך כלל הם לא היו מדברים איתם. אני גם לא רואה הבדל בין בנים לבנות, יש לגמרי שיוויון פה. לפעמים הם יושבים בהפסקה וסתם בשביל התבדחויות הם פותחים קבוצה בווטסאפ, מריצים בדיחות ומתפקעים מצחוק. אין אצלנו קטעים של היעלבויות וכאלה, היתרון והחיסרון של התקשורת הדיגיטאלית הוא החתימה, אם למשל מישהו פתח עמוד בפייסבוק לתלמיד אחר, קל לזהות מי עשה את זה ואז לטפל בזה ברמה הפרטית".
מי שדווקא בוחר להגביל את השימוש בסמארטפונים, ואולי מוכיח שזה לא כזה רעיון רע להשאיר לתלמידים עצמם את הבחירה, הוא תומר בראון, בן 17, עולה לכיתה יב' ותלמיד של סער פלדמן. "לכל מטבע יש שני צדדים, זה כיף שאנחנו יכולים לשמוע מוסיקה, לדבר ולשחק כשמשעמם לנו, מצד שני זה עלול לבוא על חשבון לדבר עם אנשים", הוא מסביר, "אני לא חושב שצריך לאסור את השימוש בניידים, אבל אולי כן כדאי למתן אותנו, לעודד אותנו לדבר במקום לברוח לאייפון. כל התרבות הזאת בכלל דפוקה, אנשים מעדיפים לשפוך את הלב ואת הדעות הפוליטיות בפייסבוק. אנשים מעדיפים להיקלע לשיחות בווסטאפ מאשר לדבר, אני מכיר הרבה ילדים שרבים בווטסאפ, ולדעתי זה שיחות שצריך לעשות פנים אל פנים, אבל אנשים מעדיפים להסתתר ולהגיד מה שהם רוצים כשהם בחדר בבית, בלי לקבל את הביקורת הישירה הזאת. מה הם יכולים לקבל בווטסאפ? סמיילי כועס? כל העברייני מקלדת שמעדיפים להגיד דברים רעים או טובים בלי לקבל פידבק".
בקרוב הנחיות ברורות יותר ממשרד החינוך
במשרד החינוך אין כוונה לשנות את ההתנהלות הזאת בזמן הקרוב, וניכר שהם מרוצים מהליברליות וחופש הבחירה של בתי הספר. מה שכן, בימים האחרונים מנוסח חוזר מנכ"ל מיוחד העוסק בהשלכות הרפואיות של השימוש במכשירים הסלולריים. "הקמנו צוות בין משרדי הכולל נציגים של משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה ומשרד החינוך", מסביר ד"ר עופר רימון ראש מינהל מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך, "העיקרון שלנו אומר שאם אם אנחנו לא יודעים בוודאות אם הקרינה המייננת או הבלתי מייננת מזיקה או לא, בית הספר כגוף ציבורי צריך לעשות את כל הפעולות כדי למזער את הקרינה אליה נחשפים הילדים למינימום. לכן בדקנו את כל נושא הקרינה מהמכשירים הניידים ועד לקרינת החשמל. ההמלצות החדשות שלנו שיופצו בימים הקרובים הם קודם כל הקניית היידע – חינוך ולימוד מהי קרינה, איך היא נפלטת, מה הסכנות וכו'. ואז איך אפשר לצמצם את החשיפה הזאת, כמו העדפת מסרון על שיחה, קיצור משך השיחה ועוד.
"בהמשך, אנחנו נדרוש הקמת אזורים מיוחדים לשימוש בטלפונים הניידים, וכן לשים שילוט ברור בבתי הספר באזורים שבהם אסור השימוש בניידים. וכן נקפיד שהמורים עצמם ישתמשו בניידים רק באזורים המותרים. הכנו מסמך מאוד מקיף, ובימים האלו אנחנו מנסחים את חוזר המנכ"ל בנושא, שאמור לצמצם את החשיפה לקרינה בכלל, לא רק קרינה סלולרית, ואנחנו גם נגיע לבתי הספר ונקיים בהם בדיקות קרינה, בתיאום חברת החשמל. אנחנו רוצים להביא למצב שגם אם יש מוסד חינוכי שאין לו בעיה שבהפסקות התלמידים ישתמשו בניידים, אנחנו רוצים לוודא שהם לא מסכנים את הסביבה שלהם".