פחדים יכולים להשפיע על הגוף כמו כל מחלה אחרת. פוביות, לא חשוב ממה, יכולות להשפיע לרעה על סגנון החיים. בין התסמינים ניתן למצוא קשיי נשימה, דפיקות לב מואצות, סחרחורות ודכאון. נעמה קפילוביץ׳ בת ה-12 סבלה מפוביה קשה, ולא מאוד נדירה. היא מפחדת מליצנים. מאז שהיתה פעוטה שלט בה הפחד מליצנים, ולקראת בת המצווה שלה קיוותה להשאיר את הפחד מאחור. בעזרת טיפול מסור מצוות הליצנים הרפואיים של בית החולים קפלן, היא עכשיו צוחקת כל הדרך לבת מצווה.
"זה יכול להישמע כמו בדיחה, אבל את מי שסובל מחרדה או פחד מליצנים זה ממש לא מצחיק״, מסביר ד"ר אילן בוש, פסיכיאטר ילדים בכיר מבית החולים קפלן. ״חשוב להתמודד עם הפחד, שהוא מופרז וחריג, ולעתים אף בלתי נשלט, מליצנים. הסובלים מפוביה זו נחרדים למראה תמונה של ליצן ואפילו ממחשבה עליו. פוביות קשורות קשר הדוק לפחדים שמתעוררים בקרב ילדים צעירים בתהליך התפתחות התקין. פחד מוגדר כפוביה כשהוא ממושך, מוגזם ומוביל לעוררות גופנית בעוצמה שאינה תואמת את המצופה לפחד ויוצר מצוקה מתמשכת ומגוון של הימנעויות נלוות"
נעמה, תושבת רחובות, פנתה לבית החולים בבקשה מיוחדת: היא רוצה שיעזרו לה להתגבר הפחד הנקרא בספרות המקצועית 'קולורופוביה'. הליצנית ענת זוננפלד, ובשם הבמה שלה "פרופסור פופו" הרימה את הכפפה. ״במשך שנים רבות החרדה מליצנים הגבילה אותה מאוד״, מספרת אמה של נעמה. "הפחד נובע מחיבור שלה בין ליצנים לרעש, ככל הנראה על בסיס טראומה שחוותה בילדותה המוקדמת, שאפילו לא היינו מודעים אליה. אבל זה גרם לה להימנע מלהיות באירועים חברתיים שיש בהם ליצנים. במסגרת הטיפול, הליצנית המופלאה ענת זוננפלד התנדבה להעביר יום מחיי עבודתה עם ילדים מאושפזים כשנעמה מתלווה אליה״.
ענת זוננפלד, ליצנית רפואית השייכת לקבוצת "רופאי חלום", משמשת גם כמורה לתיאטרון וחינוך מיוחד ואף זכתה בעבר בתואר השחקנית המצטיינת של פסטיבל עכו. כחלק מתפקידה בבית החולים כליצנית רפואית, היא שותפה מלאה לפעילות הצוותים הרפואיים ומסייעת גם בליווי ילדים לחדרי ניתוח, טיפולי כוויות ולקיחת דמים. הרופאים נעזרים בליצנים הרפואיים באופן שוטף כחלק ממהלך הטיפול הרפואי בילד, וכמובן בהורים המודאגים.
זוננפלד החלה את היום עם נעמה כשהיא לבושה בבגדים רגילים, והפגישה את נעמה עם ליצנית אחרת. המפגש היה מתוח מעט בתחילתו, אך נעמה אישרה, לאחר שיחה קצרה, שהיא מסוגלת ורוצה להמשיך בתהליך.
"המפגש הבלתי אמצעי עם הליצנית הרפואית רוני וידר, המכונה 'בטי לוץ', העניק לנו את האישור שניתן להמשיך בתהליך ההתחזקות וההתגברות על הפחד מליצנים", ענת מספרת. "משם נכנסנו לחדר ההלבשה של הליצנים הרפואיים והראיתי לה את העזרים של הליצנים והבגדים כדי לבחון את תגובותיה". לאחר שענת התלבשה ושמה את האף האדום נעמה התלוותה אליה כשיצאה להצחיק ילדים ופעוטות מאושפזים במצבי חולי שונים.
"ראיתי על פניה של נעמה את ההבנה כמה אושר ושמחה מעניק הליצן לילדים שמאושפזים ומהי חשיבותו בעיני ההורים. היא כל הזמן שאלה וחקרה והתעניינה". בהמשך הציעה ענת לנעמה ללבוש בעצמה מדי ליצן שהוכנו במיוחד עבורה. "בהתחלה היא חששה קצת, אבל התרצתה ומרגע שלבשה את המדים, היא הפכה לליצנית לכל דבר. התרגשתי עד דמעות כשהיא אמרה שהיא מוכנה להצחיק את הילדים החולים. גם אמא שלה התרגשה מאוד כי הבינה שהפחד העצום מליצנים כבר מאחוריה".
״ילדים שחווים תסמינים של חרדה לא תמיד ידעו לזהות שהפחד שלהם הוא חריג ודורש התייחסות מיוחדת. במקרים רבים גם יתקשו לבטא את הפחד או הדאגה באופן מילולי ברור ובוגר. מסיבות אלה, זיהוי של חרדה בילדים הוא מורכב יותר מאשר במבוגרים״, מסביר ד״ר בוש. הפחד יכול לנבוע מחוויה שלילית בילדות, ממאפייני הליצן המוגזמים או מחשיפה לליצנים כגורם מפחיד מרכזי בסרטי אימה, דבר שמשפיע על התודעה של הצופים בעיקר בגילאים צעירים, בטרם נרכשו יכולות קוגניטיביות המאפשרות להבדיל ביעילות בין מציאות לדמיון. הטיפול המומלץ בפוביה ספציפית הנו טיפול קוגניטיבי התנהגותי בו הדגש יהיה על שינוי האמונות השגויות המובילות לפחד תוך קבלת כלים להתמודדות נכונה עם הפחד. כך למשל ילמדו טכניקת דיבור עצמי, חשיפה הדרגתית המאפשרת הקהיה שיטתית של הפחד, טכניקות נשימה והרפיה, חיזוקים חיוביים ועוד. טיפול זה הוא טיפול ממוקד מאוד, יעיל ומהיר ומתמקד לרוב בהווה״.
>> "אנחנו צריכים לעשות אותו מאושר כי חייו קצרים": איך חיים עם מחלה חשוכת מרפא?