"מעתיקות את העולם שהן רואות"
המחקר, שנערך באוניברסיטת נוקס שבמדינת אילינוי שבארה"ב ופורסם בכתב העת הרפואי 'תפקידי המינים', נקרא 'בובות סקסיות בגיל הגן', ובמסגרתו הציגה החוקרת הראשית, כריסטין רויטר סטאר, בובות נייר בתלבושות שונות לשישים ילדות בגילאי 6-9. החוקרת ערכה ראיונות עם כל הילדות, לאחר שהציגה בפניהן שתי בובות: אחת בבגדים הנחשבים בעולם המבוגרים כסקסיים, והשנייה בבגדים צנועים, אך עדיין אופנתיים ועכשוויים. למעלה משני שליש מהבנות, 68 אחוזים, אמרו שהן רוצות להיות כמו הבובה הסקסית, ו-72 אחוזים מהילדות ענו שהבובה הסקסית היא היותר מקובלת ואהודה בחברה.
רויטר סטאר חשבה לראשונה על הנושא למחקר, שמאז פרסומו מייצר לא מעט עניין בפרסומים מרחבי העולם, כשנחשפה לפופולריות העצומה של בובות לילדות הלבושות בצורה מינית ופרובוקטיבית. "נדהמתי לגלות כמה בובות הבראץ, למשל, פופולריות. עניין אותי לגלות מדוע הילדות מעדיפות אותן על בובות אחרות, והאם יש לכך משמעות בכלל. האם הן משחקות בדמיון ובדמות של נשים בוגרות או שהן מעוניינות להיראות כך עכשיו. החלטתי לצאת ולחקור את ההעדפות של ילדות קטנות בדימוי המיני".
הקושי הגדול של רויטר סטאר היה למצוא משפחות שיסכימו שילדותיהן ישתתפו במחקר הזה, בגלל תוכנו הנפיץ. "החפצה מינית ומיניות הם נושאים מטרידים שהורים לבנות לא ששים לנדב אליהם את הילדות, לכן הרבה מהעבודה היתה בלהסביר להורים בסבלנות את הנושא, ולהבטיח להם שלא נחשוף את הילדות למשהו שלא נחשפו אליו בעבר. המחקר הזכיר לי את עצמי, כשהייתי משחקת בבובות בילדותי. זכור לי שגם אני הייתי מלבישה אותן בצורה די סקסית, וכך גם חברותיי. גם האמהות אמרו שהן זוכרות את עצמן נוהגות בצורה כזו. כשאנו עושים זאת בילדות אנו לא מבינים שיש לכך משמעות גם על דימוי הגוף שלנו עצמנו, אלא סתם מעתיקים את מה שאנו פוגשים בעולם החיצוני. במחקר אני מאמינה שהוכחתי שיש בכך יותר מזה".
"תציגו להם תכנים על נשים חזקות"
רויטר סטאר מפנה אצבע מאשימה אל המדיה רוויית המין שבתוכה אנו מגדלים ילדים, אך מציינת שיש לעניין מקורות נוספים. "אני לא מאמינה שצנזורה עוזרת למישהו בעניין הזה", היא מבהירה. "מצאנו במחקר שגם ילדות מבתים בהם היתה הגבלה חמורה לגבי תכנים העדיפו לראות את עצמן בבובות הסקסיות יותר. מחקרי עבר מצאו קשר ישיר בין ההחפצה שעושות לעצמן אמהות, והדרך בה הן תופסות ומציגות את עצמן לחברה מבחינה מינית, להתנהגות של בנותיהן, כך שזה בהחלט דבר שיש לתת עליו את הדעת".
"העולם שלנו מלא במסרים המאוד מיניים האלה, ובאמת אפשר למצוא אותם בכל חנות צעצועים, ככה שזה לא מפתיע לגלות שהילדות באמת רוצות להיות כאלה ומבינות שזו הדרך להיות מקובלת ואהובה, אפילו שהן עוד לא מבינות את המשמעות המינית של הנושא", אומרת אלה קדמון, יועצת הורים ומלווה התפתחותית. "אני כן חושבת שאפשרי וחשוב לעשות 'אפליה מתקנת' בבית ולהציג לבנות מספיק תכנים בהם הנשים נמצאות בתפקידים מגוונים ובעלי משקל, ולא רק כמושא אהבה או כנסיכות. יש מספיק ספרים על דמויות נשיות חשובות ומשמעותיות, מלאות תוכן, שאינן נשפטות על בסיס מראה חיצוני, ביניהן בילבי, האסופית. יש גם ספרים שמספרים לילדי הגן על דמויות כמו הלן קלר ומארי קירי, ועוד המון דוגמאות.
"דוגמה אישית של האם היא כמובן חשובה, וכדאי לתת פחות דגש לעולם החיצוניות. אפילו שזה מאוד מפתה להחמיא לילדה כל הזמן על היופי שלה, אבל זה לא תורם לה הרבה. כמו כן, כשנחשפים יחד עם הילדה לתכנים מיניים כאלה, או להחפצה מינית של דמויות, כדאי לשוחח ולהעיר על כך. המודעות לעניין, בניגוד לקבלתו כפי שהוא, יכולה לפתח דעה ביקורתית".