כבר שנים רבות שעולם החינוך הלא-ממסדי מתפתח ומשתכלל, אך כמה מהניסויים הגדולים בתחום זה נערכו בשנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, ואחד הידועים באלה היה 'אלפא', בית ספר אלטרנטיבי בטורונטו. בית הספר, שמשמעות ראשי התיבות שלו הוא 'הרבה הורים המקווים לאלטרנטיבה', פתח את דלתותיו בשנת 1972 והיה לבית הספר ראשון מסוגו בו לא היו עבודות בית, מבחנים וציונים, קבוצות הגיל היו מעורבות, וההורים היו גם המורים. בית הספר עודנו קיים, וחוגג השנה 40 שנים להיווסדו. לרגל החגיגות, חזרו אנשי בית הספר אל כמה מהתלמידים הראשונים שלו, וניסו לראות מהן ההשלכות של בחירת שוליים שכזאת, אשר כיום כבר נמצאת כאלטרנטיבה קיימת למי שחפץ בה.
איך נראה יום טיפוסי בבית הספר?
"זה היה אחד מבתי הספר הראשונים בעולם בהם הילדים חקרו את הנושאים שמעניינים אותם באופן אורגני", מסביר אריאל פילדינג העומד בראש פרוייקט התיעוד, עיתונאי ותלמיד עבר בבית הספר. "והצוות תמיד נרתם על מנת לספק את רצונות הילד בתחום. הלימודים נערכו בקבוצות קטנות, ולצד לימודי שפות, חשבון ומדעים, למדנו גם לצלם ולפתח תמונות, לבנות בעץ, לעשות אנימציה, לגדל תרנגולות ועוד. יום טיפוסי בבית הספר התחיל בלמידה שקטה בבוקר, בשתי קבוצות גיל, ואחרי ארוחת הצהריים היינו מתערבבים, הגדולים לימדו את הקטנים, טיולים מיוחדים, חקירה אקטיבית של נושאים, שחייה, ספורט, ולבסוף מאמץ משותף לסדר ולנקות את בית הספר לקראת מחר. בסוף כל יום התאסף יחד כל בית הספר, בפיקוח של שני תלמידים, והועלו נושאים לדיון. היתה גם מערכת של בית משפט שוויוני, וכל ההורים התנדבו מספר שווה של שעות. כך נחשפו התלמידים למגוון של יכולות ועולמות בוגרים. הילדים תמיד קראו למורים בשמם הפרטי. מאוד משמח שלמרות כל השינויים שעבר העולם בארבעים השנים האחרונות, אלפא עוד פה, ובית הספר משגשג".
צוות הפרוייקט יצר פורטרטים של אז והיום, ואסף עדויות מהבוגרים המגוונים:
מאגי מרלי למדה בבית הספר מגיל 4-12, באוניברסיטה למדה אמנות, זאת לאחר שפרשה מהתיכון ועבדה בשיפוץ בתים. מרלי נזכרת בערגה בהורים שלימדו אותה לבשל, לתפור, לשיר ולעבוד בנגרות. "בתיכון הרגיל שאליו הלכתי הייתי די בשוק מהדינמיקה של תלמידים נגד מורים", היא אומרת. "זה נראה לי כמו מחסום אדיר בדרך ללמידה".
ג'יימי לאונרד טוען שהלימודים באלפא הפכו אותו לאמיץ. לאונרד, הוא תומך טכנולוגי ועיתונאי מומחה בתחום האופנועים. "הרוח הנון-קונפורמיסטית שנשבה באלפא גורמת לי עדיין לגרוב מפעם לפעם גרביים מסוגים שונים", הוא צוחק.
ג'ניפר פרארי עזבה את בית הספר בגיל 14, השתלבה בתיכון והלכה לאוניברסיטה. כיום היא עובדת כטכנאית רכב אשר מנסה לגייס עוד ועוד נשים להשתלב בתעשיית הרכב. "בבית הספר למדתי להתייחס באמפתיה לכל האנשים סביבי, לא משנה אילו הבדלים או חילוקי דעות יש בינינו".
קרופורד טיסדייל המכונה 'קרוקי', למד, לאחר סיום לימודיו באלפא, בקונסרבטוריון הקנדי המלכותי וכיום הוא מעצב גרפי. באלפא למד לנגן בגיטרה ופסנתר, וכבר בשנת 1977 הכיר שם לראשונה את שפת התכנות בייסיק. "זה היה מדהים בעיניי", הוא נזכר. "הייתי בן תשע ומורה אחת הכניסה אותי לתכנית מחשבים המיועדת לתיכון. אנשים עד היום לא מאמינים לי, אבל פשוט הלכתי ועשיתי את זה".
פלאנרי פילדינג היא כיום אחות המתמחה בטיפול נוגד כאב. במקביל לעבודתה היא גם שרה, מציירת ומנגנת. "לחבריי לאלפא היתה דאגה גדולה לגבי השתלבות בעולם האמיתי, אבל התשוקה שלי ללמוד גברה על הקושי ברגע שהחלטתי להיות אחות, וגיליתי עולם מרתק ששקעתי בתוכו", היא אומרת.
מורגן ג'ונס פיליפס הלך לאחר סיום לימודיו באלפא ללמוד צרפתית באוניברסיטה, וכיום הוא פרמדיק ואמן סטנד אפ. "היו כל כך הרבה הזדמנויות ואפשרויות ללמוד דברים מרתקים בבית הספר, ויצאתי עם ההרגשה שאם אני רוצה שמשהו יקרה, אני יכול וצריך פשוט לגרום לו לקרות".
קית'ר גרהם למדה, לאחר סיום לימודיה באלפא, באקדמיה לשוטרים, ובמקביל לימודים גבוהים של אפייה וקונדיטוריה. כיום היא שוטרת. "אני מרגישה כל הזמן את הצורך להזכיר לאנשים שצריך להקשיב לילדים, ושגם דמויות סמכות הן בני אדם, ושצריך להתנהג לכולם באותה רמת כבוד".
סטפן לינץ' סטרספלד למד להיות אח באוניברסיטת סן פרנסיסקו, והיום הוא מנהל מרפאה בבית כלא לעבריינים צעירים. בעבר עמד בראש ארגון תמיכה להורים לבני נוער להט"ב. "מעולם לא קיבלתי ציון או תעודה בבית הספר, לא העמידו אותי כנגד חבריי במירוץ להישגיות, זכיתי להתעניין באמת בדברים ונתנו לי את הזמן והמשאבים ללמידה אמיתית".