לרובנו יש כמה וכמה אצבעות מאשימות להפנות לעבר ההורים שלנו, ורגעים בהם אנחנו לא יכולים אלא להוריד בפניהם את הכובע, ולומר: תודה לכם מקרב לב על הטראומות שהנחלתם בנפשי הרכה. מה, לעזאזל, חשבתם לעצמכם?! מצד שני, כולנו גם יודעים שאם היו שוללים להורים רשיונות על סמך פעולות מטופשות, רובנו לא היינו כאן היום.
רוב הטראומות הללו צרובות אצלנו היטב בזיכרון, אבל אצל חלק מהאנשים הן גם תועדו, הודפסו ומתוייקות לנצח באלבום המשפחתי. בלוג חדש וקורע מצחוק, בשם "אני שונא את ההורים שלי" יוצר מעין אלבום גלובלי של שיקול דעת הורי קלוקל, ומעלה בכל כמה ימים תמונות חדשות הנשלחות אליו מכל רחבי העולם, בהן נראים ילדים שבטוח יהיה להם על מה לפטפט עם הפסיכולוג לכשיגדלו קצת.
חום ואהבה, קצת יותר מדי
גם מנת יתר של חום ואהבה עלולה להיות מסוכנת, כך מגלה על בשרו, ובעיקר על לחייו, התינוק הקטן הזה.
ארנבים לא יודעים לעוף. גם ילדים לא
"להלביש אותו כמו ארנב זאת התחלה טובה, אבל זה לא מספיק משפיל", אמרו ההורים לצלם. "אולי ננסה לזרוק אותו באוויר?"
אם אין לחם, תאכלו ילדים
המשפט "אם אין לחם תאכלו עוגות" מקבל תוקף חדש אצל השף הצעיר הזה, שכנראה גילה שאין עוף במקרר, כפי שנדרש במתכון המקורי, והציע שדרוג יצירתי למרק העוף המיושן.
חינוך מיני1
הילדה רצתה להצטלם עם הג'ירפות. לצערה, הן היו עסוקות בדיוק במשהו אחר. להורים שלה זה לא הפריע.
חינוך מיני2
הורים יקרים, למען רווחת ילדיכם, שמרו על כמה כללי בטיחות פשוטים: וודאו שהילד אינו מתקרב יתר על המידה לכביש, לחפצים חדים, ולאיברי מין שמסתובבים חופשי. תודה.
סטריפטיז1
כל הורה אחראי צריך לזהות בילדו את הפוטנציאל מגיל צעיר, ולפתח אותו. כל התנהגות אחרת תהיה לא אחראית. שוק הסטריפטיז הוא, כידוע, תחרותי מאוד.
סטריפטיז2
איזו משפחה נאורה! שלושה דורות חוגגים נישואים קרבים במשפחה, ומסוגלים להתגבר על הסטיגמות החברתיות, לשים את הבושה בצד, ולהנות ממופע בידור איכותי. באמת כל הכבוד.
גם אני רוצה!
נראה שהסיטואציה בבית הזה יצאה משליטה. אחת הבנות מותקפת על ידי הכלב המשפחתי, הילדה השנייה נראית כאילו היא מנסה לכוון את תשומת לבו של הכלבלב אליה, ומה עושים ההורים? כמובן, הם הולכים להביא מצלמה.
למקרה שדאגתם: ליונים שלום
כך מתחילה טראומה. סביר שהסרט החביב על הילדה הזאת לא יהיה "הציפורים" של היצ'קוק.
אני שונא דרדסים
יש המון צורות וצבעים לאהבה. אצל ההורים האלה היא מתבטאת בצבע כחול וכובעים לבנים. כמובן שאיש לא ביקש את רשותו של הדרדס הצעיר לפני שצורף לכח. יש לקוות, עבורו, שגרגמל יגיע בקרוב ויפזר את המסיבה.
"עוד הפעם, עוד הפעם"
אבא ואמא עמדו על החול מחובקים, נופפו לבנותיהם וצילמו, שתהיה מזכרת מהרגע המלבב הזה. רק חבל שאי אפשר לשמוע את הצרחות מקפיאות הדם.
עוד יום במשרד
המזכירה המיואשת מבכה את גורלה העגום, כשהיא תקועה במשרד קטנטן, על כיסא לא נוח, בפיאה וחליפה. "מה עשיתי שזה מגיע לי?" היא מייבבת, והתשובה: נולדת למשפחה הלא נכונה. שידור חוזר בעוד 30 שנה?
ילד זיקית
ניכר שהוריו של הילד הזה נמשכים מאוד להדפסים פרחוניים רועשים. כל זה טוב ויפה, רק שמרוב הדפסים כבר לא רואים את הילד.
זה בסדר אמא, אני מסתדר לבד
קורה שבדרך לבננה הנכספת קורות תאונות, אבל בדרך כלל, כשהילד קורא שיבואו להציל אותו, אמא לא אומרת: שנייה חמוד, אני מביאה את המצלמה.
סומו זה כיף
"איפה הרוח הספורטיבית שלכם?", שואלים ההורים האמביציוזיים שלא בזבזו רגע ומיהרו לגלגל את התינוקות בחול ולהציג אותם לראווה במערומיהם. בקרב הסומו הזה כולם מפסידים.
גם נדנדנות זה כיף
לא ברור מה טראומטי יותר בתמונה הזאת, הזקן של האבא, או הגליצ'ה העצבנית של הילדה הקטנה מאחור. שני הדברים עלולים להרחיק ילדים מנדנדות לתקופה ארוכה.
מי צריך פוטבול כשיש ילדים?
אין כמו שבת בבוקר. כל החברים של אבא מגיעים ויחד אנחנו עורכים תחרות "מי זורק את הילד הכי גבוה". אבא אתה ניצחת. ממש כל הכבוד.