לאחרונה הופיע בתקשורת עוד סיפור תקיפה מינית שגרם להורים ברחבי הארץ להתכווץ, סיפורו של ילד קטן שהותקף מינית שוב ושוב על ידי ילד מהגן שלו. מרבית ההורים ששומעים סיפורים כאלה מתקשים להבין מנין נכנסים לראשיהם של ילדים קטנים ותמים רעיונות כאלה, ומחקר חדש שמגיע מאוניברסיטת מלבורן האוסטרלית עשוי להסביר את העניין, לפחות חלקית. במחקר נמצא קשר ישיר בין פגיעות מיניות לבין חשיפה לפורנוגרפיה בגיל צעיר.
במחקר, של ג׳מה מקיבין, דוקטורנטית ממחלקת העבודה הסוציאלית של אוניברסיטת מלבורן, רואיינו עשרות צעירים שתקפו מינית בעבר, והיא שגילתה את הקשר המטריד הזה, שהוביל אותה עכשיו לנסיון לעורר מודעות לגבי נזקי חשיפת ילדים לתכנים הללו. מחקר אמריקאי אחר חשף לאחרונה קשר בין צריכת פורנוגרפיה לאגרסיביות מינית, גם מצד נשים וגם מצד גברים, ומחקר אוסטרלי שלישי מצא כי מעל 90 אחוזים מהבנים ומעל 60 אחוזים מהבנות נחשפו וצרכו פורנוגרפיה לפני גיל 16. המחקר מצא גם שהפורנוגרפיה המיינסטרימית הפכה הרבה יותר אלימה בשנים האחרונות וניתן למצוא בה המון אלימות נגד נשים על ידי גברים. ״המחקר שלנו מדגיש את הצורך הדחוף לשפר את החינוך המיני וללמד את הילדים על יחסי מין עם כבוד הדדי. חייבים להביא קונטרה למסר המעוות שהילדים מקבלים מהפרונוגרפיה שהם צורכים״, אומרת מקיבין, שמאמינה שצריך להתחיל בזה כבר בגן, מאחר שהמחקרים חושפים שכמחצית מהקורבנות להתעללות מינית הם ילדים מתחת לגיל שש, ורוב התוקפים בגילאי הילדות הם מתחת לגיל 12.
״ילדים רבים צורכים פורנוגרפיה אז אי אפשר יותר להגיד שאנחנו לא מעוניינים לדבר איתם על מיניות ומצד שני לא לעשות כלום כדי לעצור את תעשיית הפורנו שמגלגלת מיליארדים כל שנה והגישה אליה לילדים פתוחה וקלה. הדיון בתקיפות מין של ילדים בילדים אחרים לא מאוד פופולרי. זה נושא קשה, אבל על פי מחקרים שונים נראה שמדובר בכמחצית מהתקיפות המיניות של ילדים בכלל. למרות שהסטטיסטיקה המשטרתית מצביעה על 16 אחוז מהמקרים, רוב המקרים האלה בכלל לא מדווחים למשטרה״. במסגרת המחקר פורץ הדרך שלה, ראיינה מקיבין צעירים בני 16 שסיימו תוכניות לשיקום לאחר אירועי תקיפה מינית. חלק מהצעירים לא רצו לדבר על עברם, והגיעה למסקנה שהמרואיינים היו בעצמם קורבנות לא פחות מהקורבנות שלהם. מרבית המרואיינים הצהירו כי נחשפו לפורנוגרפיה וחלקם שייכו את המקרים שקרו ישירות לצריכת הפורנו.
״מרבית הצעירים הללו חוו מצוקה כלשהי בילדות״, מספרת מקיבין. ״רבים גדלו בסביבה לא בטוחה, חלקם חוו התעללות, לפעמים מסוג מיני. חלקם חיו במשפחות אלימות, משפחות שהתפרקו, או שהיו קורבנות בריונות. ילד אחד, שהתעלל מינית באחותו באופן אלים מאוד, שייך את ההתנהגות לפורנוגרפיה באופן מובהק. הוא החליט באופן מודע לעשות לאחותו את מה שראה בסרטים הפורנוגרפיים, והסרטים בהם צפה היו אלימים. הוא לא אדם רע אבל הוא צעד בדרך מאוד מזיקה״. ילד אחר ממרואייניה של מקיבין הגיע לשיקום לאחר שהחליט לאונן לפני כל ילדי הכיתה שלו. ״הוא מייחס את ההתנהגות לצפייה בפורנוגרפיה, ואומר שרצה תשומת לב. הוא דיבר הרבה על ההתבגרות המינית המוקדמת שחווה, והרגיש שהמח שלו לא התפתח בקצב של הגוף. הגיע הזמן לדרוש מהמנהיגים להגביל את הגישה לפורנוגרפיה. ניסינו לסמוך על שיקול הדעת של ההורים ועל יכולתם לגונן על הילדים, אבל הילדים יותר טכנולוגיים מהוריהם, ובן רגע מוצאים את המקום לצרוך פורנוגרפיה. אי אפשר לשים את כל האחריות הזו על כתפי ההורים, הנושא כבר מזמן עבר את הנקודה הזאת. צריך לפנות לתעשיית הפורנו עצמה וליצור עמה שיתוף פעולה שיגן על החברה".