פענוח ציורי ילדים הוא דבר מסקרן אולם הוא גם אתגר לא פשוט. כפסיכולוג המאבחן ילדים אני מסתייע במקרים רבים בציוריו של הילד כדי להבין אותו ואת מצבו טוב יותר. בדרך כלל אנו מנתחים במדויק את המרכיבים והפרטים של הציורים ומהם לומדים אודות מאפייני אישיותו של הילד. הגישה היא אנליטית - כדי שהאבחון יהיה תקף ואמין משתדלים להקטין את מקומה של האינטואיציה.
אני נוכחתי במקרים רבים כי דווקא ההסתכלות היותר כוללת ואינטואיטיבית בציור מזהה את הנקודות היותר אפקטיביות להבנת הילד. לכן חיפשתי דרך אבחונית שאינה מנתחת את הפרטים ושהיא יותר תמציתית וממוקדת.
הגרפו-דרמה היא השיטה שפיתחתי לשם כך. היא דרך אבחון ופענוח שאינה אנליטית אלא הוליסטית, האבחנות שלה מבוטאות בתמציתיות, ולפי ניסיוני היא גם מועילה ואפקטיבית. אני משתדל להתמקד בציורים שהושקעו בהם מאמץ והשתדלות, שהם נראים מעניינים ומיוחדים, ושהם צויירו על ידי ילד שמתמודד עם קשיים ויש לו בעיה.
בגרפו-דרמה לא מנתחים את הציור אלא להיפך, מנסים בעזרת הדמיון להחיות אותו, לפענח מה היא הדרמה החבויה מאחוריו, מה היא החוויה המשמעותית אודותיה מספר לנו הילד בציורו. אלא שכאן במקום לדבר בשפת המילים הוא מדבר בשפה של קו צורה וצבע. אני מסתכל על הציור ובעזרת דמיוני מדמה אותו כאילו שהוא הולוגרמה - תמונה תלת-ממדית, עם מימד עומק. ואני אף עושה מעין אנימציה לדמויות השטוחות והדוממות של הציור, כאילו הן נעות ומדברות.
הנה כמה דוגמאות מניסיוני של אבחון ופענוח בשיטת הגרפו-דרמה:
1. חגית, ילדה מוכשרת ומצטיינת בכיתה. ההורים אקדמאים הישגיים ותחרותיים והילדה לחוצה וחרדה. היא מביע האת עצמה בעזרת הילד שציירה, וכך פירשתי את ציורה: "אני חי במציאות מסודרת ונקייה. כל פריט מסומן בתווית, וגם האיכות המצוינת שלי. הראש שלי מנופח ועצום, החושים דרוכים - העיניים ערניות, האוזניים זקורות ומאזינות לכל קול. הרגליים נעוצות באדמה, כעמודי בניין ואי אפשר לזוז מהמקום. התינוק סגור כאילו בתוך כוס שקופה ואטומה. קרני השמש אסופות והאווירה קרה וצוננת. ובצד מונח לו דבר מה עגול שקוראים לו כדורסל. והעיקר, על החזה שלי תלויה, גדולה ובוהקת, התעודה המכריזה על ערכי: 'אתה ילד טוב ומצוין'".
פירוש: זה ציורה של ילדה כשרונית ומצליחה, המביעה בדרך קריקטורית, בוטה ומוסווית, כיצד היא חווה את עולמה: הוא טוב ויש בו הכל, חסרים בו רק כמה פרטים קטנים, כגון: חום, חופש, תנועה ויצירה, יחס אישי, משחק וכדומה. במקרה זה, הדרכת ההורים להפחתת ציפיות ולחץ ולסמוך על בתם, הייתה המפתח ליציאתה מהמשבר
2. מתי הוא ילד אינטליגנטי ושנון בכיתה ג' שסובל מהיפראקטיביות ומדי פעם מתפרץ באלימות כלפי ילדים. באחרונה החל ליטול כדור ריטלין מדי בוקר בבית הספר, והוא אכן יותר רגוע. ניסיתי להבין מתוך ציורו כיצד הוא חווה את השינוי. הוא צייר בתשומת לב את הדמות הבאה:
"אני מרגיש כמו סופרמן שהתחיל לקבל ריטלין. כל כוחותיי המיוחדים, נמרצותי ומחשבותיי – אינם מועילים עוד. אני צונח מלמעלה ומתכונן לנחיתה, בוחן את הקרקע בדאגה ותוהה: איך זה להיות ילד רגיל? אני דרוך לקראת בלימת הנפילה בכפות ידיי, ושרוולי מכנסיי מתנפחים..."
3. אורן בן השמונה, הגיע אלי מכיוון שבאחרונה הוא מדוכדך ומופנם, וההורים מבקשים עזרה כדי לעזור לו לחזור לעצמו לאחר התנסות קשה שעבר: הוא שיחק בחצר הבית עם כלב הזאב האהוב שלו. הכלב היה נבחן והפריע לשכנים והם הזמינו את העירייה. באותו יום הגיע פקח העירייה ובידו נתח בשר מורעל שהגישו לכלב מעבר לגדר לעיני הילד. בתוך דקות אחדות הכלב התפתל מכאבים ונפח את נשמתו. אורן לא רצה לדבר אולם צייר בעניין רב את כלבו:
התרשמתי מכך שלכלב נעלי בית, רעמה לוהטת ואדומה כשל סוס, ופניו פני אדם. כן בולט לעין שהכלב נוטה לאחור, כאילו מנסה לסגת, ומלפנים כאילו חסר חלק לדמותו. כך התברר לי שהמגרעת מלפנים מתאימה בדיוק לפניו ולראשו של אדם. פירשתי זאת כך שהילד מביע אך ברמיזה את הדרך בה הוא חווה את ההתנסות: "אדם רע בא לחצר וטרף את הכלב שלי". הוא אישר שכך אכן חש ולאחר מספר מפגשים הוקל לו ובהמלצתי הוא אף זכה מהוריו לגור כלבים חדש.
* ד"ר יונתן שתיל הוא פסיכולוג ילדים ומשפחה ומחבר הספר החדש "פיענוח ציורי ילדים - מה מספר לנו הילד בציוריו?" העוסק בשיטה שפיתח ד"ר שתיל לפיענוח ציורי ילדים: הגרפו-דרמה. בהוצאת איפבליש, לרכישת עותק דיגיטלי