החושך מפעיל את הדמיון
פרופ' עמירם רביב, פסיכולוג קליני וחינוכי, דיקאן בית הספר לפסיכולוגיה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה, מרגיע את ההורים ומציין כי בהחלט מדובר בפחד טבעי ומוכר. "פחד הוא דבר פונקציונלי ותפקידו לגרום לבני אדם להיות זהירים יותר", הוא אומר. "בגילאים הצעירים יש סוגים שונים של פחדים, חלקם הם בעצם מנגנוני שמירה חיוניים לרווחתו של הילד ושלבים טבעיים בהתפתחותו. הפחד מהחושך נוצר אצל הילדים בסביבות הגילאים 4-6. אלו גילאים שבהם ילדים מפתחים דמיון ויצירתיות, ויחד איתם באים גם הפחדים מהדרקונים, המכשפות, הטרולים וכדומה. ככל שהילדים אינטלגנטיים יותר ויצירתיים יותר, כך הפחד הזה יגיע אצלם מוקדם יותר, וזה טבעי מאוד, צריך רק להיות ערניים לכך".
למה הפחד הוא דווקא מהחושך?
"החושך מופיע בחלל ריק, אפשר לצייר עליו הכל, והוא מאפשר השלכה כי האובייקט לא ברור. לדוגמא, צל של עץ שהרוח מזיזה אותו יכול להיתפס על ידי הילד כיצור שחדר לחדרו ומסתובב שם. אפשר להשתולל עם הדמיון סביב החושך".
האם החשיפה לטלוויזיה תורמת לכך?
"התכנים מהתכניות השונות שאליהן הילד נחשף נכנסים לתוך חוויות היומיום שלו, ומכאן, כיד הדמיון הטובה, הוא מפתח אותם ולוקח אותם לפרשנות האישית שלו. ילדים שהם יצירתיים יותר, הם גם ערניים יותר למתרחש סביבם וחווים את הפחדים בשלב מוקדם יותר, וזה בסדר, גם כאשר הם מעצימים את גודל האיום. חשוב רק לראות שזה לא משבש את חיי היום יום שלהם ונשאר בגדר הנורמה".
תעזרו לו לבטא את הפחד
לדברי פרופ' רביב, לא פעם ההורים מוצאים את עצמם חסרי אונים אל מול הפחד של הילד, ועלולים בכך להלחיץ אותו עוד יותר. "להורים קשה לראות ילד חרד והם מנסים למצוא פיתרון מהיר על מנת להקל על עצמם לא פחות מאשר על הילד. כאן חשוב לומר להם שהתינוק נמצא ברחם תשעה חודשים בחושך מוחלט, הוא יוצא לאור ועדיין לא מתפתח אצלו המנגנון של הפחד מהחושך עד הגילאים שציינתי. כלומר, הפחד מהחושך הוא נלמד ולא מולד. התייחסו לנושא כביטוי לכך שהילד שלכם הוא אינטלגנטי והיו אמפטיים אליו, גם אם השלב הזה לא הכי נוח עבורכם ומחייב אתכם לגשת אליו יותר פעמים בלילה וכדומה".
וכיצד תוכלו לעזור לילד להתמודד עם הפחד הזה? חיים עמית, פסיכולוג חינוכי ומחבר הספר "הורים בטוחים בעצמם – מנהיגות הורית בגיל הרך" (מודן, 2012), ממליץ על מספר צעדים:
קבלו את הפחד של הילד. עזרה להתגברות על קשיים מתחילה תמיד בקבלה שלהם (אצל ילדים ומבוגרים כאחד). לכן, לחץ של הורים על הילד "להפסיק לפחד" עלול לגרום לו לפאניקה של ממש או לקיבוע הפחד למשך שנים. במרבית המקרים, הילד המפחד גם חש בושה ואשם בשל הפחדים שלו ובשל חוסר האונים שלו. הוא צריך להרגיש שההורה מבין אותו, מקבל את הפחד שלו, ונותן לו להרגיש שהוא בסדר, שהוא נורמלי.
עזרו לילד להגדיר את הפחד שלו במילים. הגדרה מילולית מדויקת של הפחד עוזרת להקטין את עוצמתו. כך אצל מבוגרים, ו-ודאי שאצל ילדים שרגילים לעשות הכללות ומתקשים בהגדרות מדויקות. לא פעם, עצם העברת החוויה המפחידה למילים מרגיעה את הילד וממתנת את הפחד. ילד שמספר להורה על חלום רע שחלם, למשל, נרגע כשהוא מצליח לתאר את החלום שעד כה היה בחזקת חוויה סוערת לא ברורה. כדאי שההורים יימנעו מהתייחסות מכלילה לפחד ויתאמצו לזהות את מוקד הפחד. למשל, במקום לומר לילד "נכון, אתה מפחד מחושך", כדאי לומר לו "אתה חושש להישאר לבד בחדר בלילה", או "אתה מפחד משד מתחת למיטה".
הציעו לילד פתרונות מעשיים להתמודדות עם הפחד. פחד כרוך בתחושה של חוסר אונים. אם הילד ירגיש שליטה, הוא עשוי להצליח להתגבר עליו. הורים יכולים לעזור לילד להרגיש שהוא שולט במצב באמצעות פתרונות מעשיים, שהם בשליטת הילד, כדוגמת פנס קטן שיהיה לצדו במיטה, בנוסף למנורה קטנה שתישאר דולקת בחדר או במסדרון הצמוד לחדרו. ככל שהילד גדול יותר כדאי שיהיה פעיל יותר במציאת הפיתרונות, דבר שיגביר עוד יותר את תחושת השליטה שלו. אפשר לעשות זאת באמצעות שאלות מנחות, ואם לילד לא יהיו רעיונות משלו, תעלו רעיונות משלכם.
אל תגזימו בתשומת הלב לפחד. בדרך כלל מדובר בגילאים שבהם התייחסות-יתר לפחדי הילד עלולה לגרום לו להרגיש שכדאי לו לפתח את הפחדים ולהתמיד בהם, שכן הוא מקבל באמצעותם תשומת לב מהוריו, ואולי אף משיג מידה של שליטה בהם. הילד לומד שאם הוא מפחד, הוא מקבל התייחסות מיוחדת, תשומת לב בשיחות ובשאלות, שינוי בסדרי חיים ועוד. כשהילד מקבל רווח מהפחד, הפחד מתקבע יותר ויותר, ואין לו מוטיבציה לשנות את המצב. לכן, מומלץ להורים, שעם כל האהדה, הקבלה והתמיכה שלהם הם נדרשים, לא יגזימו בהתייחסותם לפחד של הילד מהחושך.
*הכותבת היא מטפלת משפחתית.