"זה הכין את הילד שלי לחיים"
אנסקולינג אינה שיטה חדשה, יסודותיה הופיעו בתחילת שנות השמונים, אך לאחרונה, כאמור, עולה היא שוב ושוב לכותרות בעקבות פופולריות גדולה. כיום ישנם כמיליון וחצי ילדי הומסקולינג בארה"ב כולה, ומשערים שמתוכם אחוזי האנסקולינג מגיעים לכעשרים אחוז. מדובר בפילוסופיית גידול ילדים המאמינה בלימוד אורגני ועצמאי, בו המוביל היחיד הוא הילד. הרעיון הוא לתת לילד למצוא את תשוקותיו האמיתיות ושהלימוד האמיתי יגיע מתוך עשייה וחקר אותנטי. כמו כן, התומכים בשיטה מאמינים כי דרך זו תכין את הילד טוב יותר לחיים האמיתיים שלו, וכי יש לסמוך יותר על הילדים. מתנגדיה, כמובן, אומרים שמדובר בחופשה שלא נגמרת, שהילדים אינם לומדים משמעת, ושההורים יוצרים ילדים המתקשים לתפקד חברתית מאחר שנמצאים בבידוד ולא מתמודדים עם החיים בקבוצה, ובכך מגבילים את אפשרויותיהם.
"מנסיוני כאב לשלושה ילדים שגדלו כך בעשור האחרון," מספר לי סטרנהן, עיתונאי שמביים סרט בנושא בימים אלה. "לילדים שלי יש הרבה יותר אפשרויות מלילדי החינוך הרגיל. הבן שלי בן ה-18 חונך כך רוב שנות לימודיו. כשהוא היה בבית הספר היסודי לא היינו מרוצים וניסינו ליצור בית ספר ביתי. זה היה כישלון וכולנו שנאנו את זה. מאז שון עבר לאנסקולינג. הוא למד רק מה שעניין אותו, וטייל איתי בעולם בעבודתי כעיתונאי.
"עברנו כמה וכמה בתים בקצוות שונים של ארה"ב. כשעברנו לגור בקליפורניה שון החליט שהוא רוצה לנסות קצת בית ספר רגיל. הוא היה אז בכתה ז'. למרות שבני מעולם לא למד חילוק או מדעים, הוא הדביק את הפער בידע בכמה שבועות ספורים. הוא בילה שם שנתיים נחמדות וסיים בהצטיינות. אחרי כמה שבועות בכיתה ט' הוא החליט שמשעמם לו ועזב. בגיל 16 הוא לקח כמה קורסים באוניברסיטה והשיג ציונים נהדרים. כל ההיסטריים צריכים ללמוד מהמקרה שלנו ולא לרוץ לשפוט ולהכליל. בני גדל להיות אדם סקרן ונבון, מסתדר עם הבריות, עצמאי ומלא תקווה. הוא עזר מאוד בלגדל את אחיותיו הקטנות ובקרוב יצא לחיים משלו. אין לי ספק שאנסקולינג הכין אותו היטב לחיים".
"הילד שלי ילמד לקרוא בזמן הנכון עבורו"
"בארץ, רוב אנשי החינוך הביתי שאני מכירה עושים זאת בגישת האנסקולינג", אומרת ד', אם מצפון הארץ המחנכת בגישה זו את ילדיה. "מעטים עושים 'בית ספר' בבית, עם מערכת שעות ומערכי שיעור. בדרך כלל הילדים בוחרים לבד תחומי עניין. ישנם ילדים שבוחרים להתחיל תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ביוזמתם כבר בגיל 15, פשוט כי זה מעניין אותם. רוב מי שאני מכירה מתנהל בלי תוכנית לימודית בכלל. הולכים לפי הקצב של הילד, גם אם זה אומר שילמד לקרוא בגיל 9 או אפילו 12, שזה הכי מאוחר ששמעתי עליו, באופן אישי.
"אני מעדיפה שהילדים שלי ילמדו לקרוא לבד, בזמן שיהיה להם נכון, מללמד אותם בכוח רק בגלל שהם בני שש. בדיוק כמו שהם למדו לזחול, ללכת ולדבר בזמן שהיה להם נכון, כך הם גם ילמדו לקרוא וכל דבר אחר - בזמן שנכון עבורם ולא בזמן שנכון עבור מערכת החינוך הציבורית שיש לה אינטרסים אחרים לחלוטין".
"בעיניי יש פה הרבה יותר מדי חופש שניתן לילדים", מתייחסת לתופעה המתפשטת אן פלשט מרפי, פסיכולוגית חינוכית העוסקת בנושא. "חופש מוחלט כזה לרוב מכניס אותם למצב חרדתי ולמחשבה שגויה שהם מרכז העולם ויש להם שליטה בו. לטעמי, זו בחירה לא בריאה עבור ילדים. במידה ואין אדם אחראי השולט בנעשה, כל חיי הבית עלולים להכנס לסחרור של חוסר שליטה וההורים לא יצליחו לאכוף כל משמעת. כמו כן, ילדים אלה יתנסו רק בעולם שמציעים להם הוריהם ולא יפגשו, כפי שקורה רבות בבתי ספר רגילים, עולמות אחרים ומגוונים. ישנה גם בעיית מוטיבציה. בחיים האמיתיים לא תמיד מתחשק לנו לעשות את כל המטלות שלפנינו. ילד שלא התבקש מעולם לעשות דבר שנפשו לא חשקה בו יגדל להיות אדם שהמציאות מאוד קשה עבורו".