כשני מיליון תלמידים וילדי גנים פתחו הבוקר את שנת הלימודים תשע"ג שלראשונה החלה ב-27 באוגוסט, בעקבות קיצור החופש הגדול. מוקד פתיחת שנת לימודים הוא כמובן בכיתות א'. כ-145 אלף תלמידים נכנסו היום לראשונה בשערי בית הספר.
בבית הספר "צהלה" ההתרגשות הבוקר היתה גדולה במיוחד. משמרות הזהב פעלו במלוא המרץ, ילדים חרוצים עמדו בשער המקושט בבלונים וחילקו סוכריות טופי לתלמידים החדשים. המנהלת הנרגשת ויויאן אקשטיין לחצה את ידי התלמידים החדשים ואיחלה להם בהצלחה.
והתלמידים החדשים? הם קצת פחות מבינים על מה המהומה ובעיקר מודאגים. שירה ניימר מספרת שהיא קצת חוששת מהמעמד החדש. "אמרו לי שבכיתה א' עושים הפסקה רק פעמיים ביום ושאי אפשר לשחק כל היום", היא צוחקת, "הילדים האחרים נראים לי חמודים, אבל המורים נראים ככה ככה".
"אני מאוד שמחה להתחיל את כיתה א'", אומרת יעל סילמן, בת השש בפה עם שתי שיניים חסרות, "את חלק מהחברים אני מכירה וחלק מהם עוד לא הספקתי להכיר, כך שאני עדיין לא החלטתי מה דעתי עליהם". היא מספרת ומתהדרת בילקוט של בראץ שבחרה לעצמה. לאחר הכניסה לכיתות, אמה מספרת שהפרידה עברה באופן חלק. "זאת הילדה הבכורה שלנו", היא מספרת, "צילמנו אותה והכנו אותה לקראת זה. כשנפרדנו היא נופפה לי לשלום בחיוך, כך שאנחנו סומכים עלייה שיהיה בסדר".
אבל התלמיד החדש רז אשכנזי, בן השש, דווקא לא מאושר להתחיל ללמוד. "אני מרגיש לא טוב עם זה", הוא אומר ומסביר, "נגמר החופש הגדול ואני רוצה שהוא יחזור כדי שירשו לי ללכת לישון מאוחר. אני מכיר בבית הספר רק שני ילדים. אחד מהם הוא גיא, אחי שעולה לכיתה ג'". אריאל עמית, ילד חדש בשכונה, מוסיף: "אחנו חדשים בשכונה ויש רק ילד אחד שאני מכיר בכיתה שלי. כך שאני קצת מתרגש, בעיקר מזה שמתחילים ללמוד".
עם הכניסה לכיתות האימהות מנסות לפתוח את הדלת כדי לנופף לשלום בפעם האחרונה. גילי רשף-גולד, אמו של רום, בנה השני העולה לכיתה א', מסבירה: "הוא ילד שני אבל הוא מאוד התרגש, מאוד מבולבל. ניסינו להכין אותו באמצעות הסברים: הפסקות, מה מותר, מה אסור. אבל בסופו של דבר נראה לי שאנחנו מתרגשים יותר ממנו".
אבל לא רק התלמידים וההורים נרגשים לקראת השנה החדשה. רובי עתמאנה (52), מורה למדעים וחקלאות, בבית הספר מספר שגם אחרי 20 שנים במקצוע הוא עדיין קם הבוקר עם פרפרים בבטן. "אני מאוד מתרגש ועדיין מחכה לרגע הזה בכל פעם מחדש. בתשע אני מעביר את השיעור הראשון שלי", הוא מספר, "יש לי צוות של תלמידים שמטפלים בחיות שאנחנו מגדלים פה. אמי נפטרה לאחרונה ולכן לא יצא לי להפגש איתם זמן ממושך. מאוד התגעגעתי. אנחנו נמצאים כאן רק בגלל הילדים וגם לנו מאוד אכפת מה הם יחשבו ומה הם יגידו עלינו, לא רק להם".
בעוד הילדים והמורים נכנסו לכיתות וההורים כבר נפרדו מהם לשלום, נותר השומר אבי רגב, בן 60, עם חיוך על הפנים. "בכל שנה מחדש אני רואה את הילדים החדשים נכנסים ואת הגדולים עוזבים", הוא מספר, "זה מרגש מאוד".