אספנו חמש טעויות קלאסיות של הורים משקיענים ואוהבים, הורי הליקופטר שכאלה. גם אם אינכם הורים שמתווכים עבור ילדיהם יתר על המידה, יש סיכוי לא קטן שאתם נמצאים 'אשמים' בחלק מהסעיפים מאחר שמדובר בטעויות תמימות שמתבצעות בתום לב, וכדאי לקחת לתשומת הלב, ולנסות לתקן. ביקשנו מעדית רונן-סתר, מטפלת משפחתית, יועצת חינוכית ומדריכת הורים, שתחווה את דעתה המקצועית.
1. הטעות: אתם כל הזמן אומרים לילד שהוא "כזה חכם"
זו תגובה צפויה, בייחוד לילד שמביא הביתה ציונים טובים. הגאווה מתפרצת, ואין מילים שקופצות מהר יותר על הלשון, אך המומחים טוענים שבפעם הבאה שזה קורה, כדאי לנסות לנצור את הלשון. במחקר גדול של קרול דואק מאוניברסיטת סטנפורד, מצאו החוקרים שבחנו ילדי בית ספר יסודי, שכשנאמר לילדים שהם חכמים, הם התאמצו פחות בלימודים, עבדו פחות קשה, והתוצאות ניכרו בציונים שלהם במבחנים. במילים אחרות, נלקחה מהם כל המוטיבציה, והם נעשו עצלנים, ופיתחו פחד ממבחנים.
אז מה כדאי לעשות? החוקרים מצאו שבמקום להשתפך על אינטליגנציית הילד, כדאי לשבח אותו על העבודה הקשה שהשקיע, במידה ואכן השקיע, בין אם הצליח בתוצא הסופית או לא. כך זה ידרבן אותו לנסות שוב, ולהשקיע עוד. כשאומרים "עבדת כל כך קשה!" מעודדים את הילד לשפר את יכולותיו בפתרון בעיות ובהתנסויות חדשות. אם מדובר בהצלחה חד מימדית, כמו הבקעת גול, למשל, במקום לומר: "אתה כזה מוכשר", תגידו: "בטח עבדת מאוד קשה בשביל הגול הזה, ואם תמשיך עם העבודה הקשה הזאת בוודאי תבקיע עוד גולים בקרוב".
ועוד טיפ קטן: "אכן צריך להקנות לילדים חינוך לעבודה עצמאית, התמדה, הערכתם העצמית וסיפוקם האישי", מסבירה רונן-סתר. "הרעיון הוא להדגיש בפני הילד שני היבטים הקשורים בהצלחה שלו: השקעה, והתמדה בהשקעה. כלומר, להתייחס להצלחה דרך מושגים אלה, לשבח באופן המותאם למציאות ולגרום לו לחשוב על הישגיו במונחים אלה. כולנו מכירים סביבנו ילדים מוכשרים, שנאמר עליהם המשפט 'לא ממצה את הפוטנציאל הטמון בו', מכיוון שההשקעה בתחום לקתה בחסר. כאשר ילד לוקח את תחומי העניין שלו ברצינות, הוא לומד לעשות החלטות ארוכות טווח ולעמוד מאחוריהן, דבר המשמעותי לעצמאותו ולהתמודדותו עם אתגרים. כמו כן, השקעה והתמדה גורמות לילד לבחון את הישגיו ביחס לעצמו ולא ביחס לאחרים".
2. הטעות: תגמול חומרי על ציונים טובים
הורים רבים מאמינים שאין מוטיבציה טובה ממתנות וכסף על מנת לדרבן את הילד להשקיע בלימודים, אבל ההקשר בין תגמול כספי להישגים הוא בעייתי. במחקר עצום בגודלו של אוניברסיטת הרווארד, בו השתתפו 18 אלף תלמידים הוכח חד משמעית שהשיטה אינה עובדת. נמצא שם שבעוד מבוגרים מסוגלים לראות את הקשר בין עבודה עכשיו לתגמול אחר כך, ילדים לא מסוגלים לראות כל כך בצלילות אל העתיד ולהפנים שאם יכבו עכשיו את הטלוויזיה וילמדו, ישיגו אחר כך ציון טוב במבחנים, אפילו בתיכון.
אז מה כדאי לעשות? המחקר מצא שתגמול כספי כן עובד אם הוא מחולק על פי פעולות מוצלחות שהילד עושה אשר תורמות ללמידה. תגמול על כל ספר שהילד מסיים לקרוא למשל, או על עבודות בית מוצלחות במיוחד שהשלים. אם מחליטים ללכת בדרך כזו, שהוכחה מחקרית כתורמת להרגלים לטווח ארוך, כדאי לדבוק בעניין מספר חודשים ואז לעשות בדיקה האם חל שיפור.
ועוד טיפ קטן: "הצעתי המקצועית היא לא לתגמל את הילדים על הצלחה במונחים כספיים", מציינת רונן-סתר. "התגמול יכול להתבטא ברווחים שלא נמדדים בסכום כסף מסוים. כאשר ילד לומד שעל סיום קריאת ספר הוא מקבל דמי כיס, למשל, נלקחת ממנה ההנאה בהישג שלו (הרי הוא סיים ספר, לכשעצמו, זהו הישג מספק) ונוצרת תחילתה של בעיה הקשורה בקשר בין ההורים לילדים, שניתן לקנות את שיתוף הפעולה שלהם בכסף. במקום בכסף, ניתן לתגמל באירוע משותף כפרס, לדוגמה, בהתאם לגיל הילד: אם נצליח לסיים את קריאת הספר, למחרת נלך לסרט, לספארי, למסעדה שאוהבים".
3. הטעות: לא נותנים להם להיכשל
הורים רבים מזהירים את הילדים שהלימודים הם באחריותם המלאה, אך בלילה לפני שפרויקט חשוב צריך להימסר להגשה הם מוצאים את עצמם שוקדים עד הזריחה. כשאתם משתלטים כך על המצב כשהילד כושל לעשות את מה שהוטל עליו, אתם שולחים לו מסר שילדים לא אמורים לקחת אחריות. כך גם כשאתם מתקנים עבורם טעויות כשלא הגיעו בעצמם לפתרון. מחקר בנושא שנערך באוניברסיטת יו.סי.אל.איי, הראה שילדים שענו תשובה לא נכונה ואז נדרשו למצוא את הנכונה יזכרו אותה בפעם הבאה, ושילדים לומדים טוב יותר כאשר הם מבינים וחשים שכישלון הוא חלק מהלמידה.
אז מה כדאי לעשות? בפעם הבאה שהילד עומד להגיש עבודה לא טובה, בעיקר אם הוא ביסודי או בחטיבת הביניים, אל תתערבו. תנו לו להיכשל בשקט. אחר כך עשו פולו-אפ ושאלו אותו איך הוא מתכוון להשתפר בעתיד. הוא ילמד כך שיעור חשוב.
ועוד טיפ קטן: "קשה מאוד להגיד להורה לראות את הכישלון הצפוי לבנו, ופשוט לאפשר זאת. כולנו מנסים להגן על ילדנו מעוגמת נפש, כישלון והשפלה", אומרת רונן-סתר. "מצד אחד, הלימודים הינם אחריותם של הילדים. ומצד שני, אנו אחראיים ללמד אותם כיצד לקחת את האחריות הזו. אם איננו רוצים שהילד שלנו ילמד לעשות דברים ברגע האחרון יש ללמד את הילדים כיצד לתכנן מול היומן את הלמידה ואת העיסוק בעבודות, תוך כדי עיסוקים אחרים שיש לו. כך נעסוק יותר בעשייה האחראית מאשר בתוכן העבודה".
4. הטעות: אתם מלמדים אותם להיות שקטים ומנומסים כל הזמן
אז מה כדאי לעשות? למרות שכולנו רוצים ילדים מחונכים וממושמעים, חשוב ללמד את הילדים שחשוב שיעמדו על שלהם וידבקו בעמדותיהם, ואף ללמד אותם, כשמתגלעים ויכוחים בבית, כיצד לנהל ויכוח בצורה נכונה. עודדו את הילדים לדבר מול הכיתה ולהביע עמדה ודעה, גם כשהיא שונה מהמקובל.
ועוד טיפ קטן: "אכן, חשוב ללמד את הילדים בבית כיצד להביע את עמדתם, לא לוותר על הביטוי העצמי, אך כיצד לעשות זאת באופן תרבותי המאפשר גם לאחרים להשמיע את דעתם", מדגישה רונן-סתר. "נימוסים ותרבות דיבור כן חשובים ולא רצוי לזלזל בכך, אך חשוב לא להימנע מביטוי עצמי. חשוב לזכור שמחקרים במדינות שונות מושפעים מהבדלים תרבותיים. במדינתנו הקטנה, נימוס יתר אינה סוגיה כה שכיחה".
5. הטעות: אתם מנחמים אותו בכך שאתם אומרים שזו הבעיה של המערכת, לא שלו
כשילדים לא רוצים לשחק עם הילד שלכם, או כשהוא חווה סירובים וכשלונות, קל לקפוץ להגנות ולנחמו במילים כמו: "הם לא מבינים שום דבר," או "הם סתם מקנאים בך". פעמים רבות מדובר ברגעים שיכולים ללמד את הילדים לא מעט על החברה שסביבם, ובמקרים מסויימים על הילד לקחת אחריות על התנהגות מסויימת שלו שיצרה את הסיטואציה שכעת אינה נעימה לו. מומחים מאמינים שהורים שמאשימים את הסביבה והמערכת מסירים בכך אחריות מהילד ומקשים על התמודדותו בהמשך.
אז מה כדאי לעשות? נסו תמיד לקבל תמונה כמה שיותר מלאה של הסיטואציה. דברו עם המורה, עם הורי החברים של הילד, או כל אדם שמעורב בסיפור ועשוי לשפוך אור נוסף, וכך תוכלו לתת לילדים עצות כיצד לשפר את המצב, ללבן את העניינים או לתקן את הסיטואציה. יש מקרים בהם האשמה היא אכן של החברים, המורה או הסביבה, וגם את זה כדאי לברר עד הסוף.
ועוד טיפ קטן: "קבלת תמונה רחבה ומפורטת תוכל לאפשר לשבת עם הילד ולבדוק מהו החלק שלו בסיטואציה ומה באחריות הסובבים. על החלקים שבאחריותו ניתן לעבוד איתו, להזכיר לו דוגמאות שבהן הוא נהג כשורה ולבדוק מה איפשר לו לנהוג אחרת. במקרים שמדובר בהתנהגות הסביבה – לפעול, לומר, ובכך להראות לילד שאנחנו עומדים מאחוריו ומגנים עליו, במידת הצורך".
>> רוצים טיפים נוספים בנושא הורות? הצטרפו לעמוד הפסייבוק "להיות הורים טובים"