בימינו לכל ילדה יש בובות. הרבה בובות. אך בארה"ב יש בובות ויש בובות. ילדות מושקעות במיוחד מקבלות בובות יוקרתיות של חברת 'אמריקן גירל', המותאמות אישית להיראות בדיוק כמו הילדה המאמצת אותן. לבובות אלה יש את כל האיפיונים הפיזיים שיש לילדה, עד לפרטי הביגוד הקטנים ביותר, גוון העור והרווח בין השיניים הקדמיות. הבובות האלה פופולריות ביותר בארה"ב, ושם הפכו לדבר שבשגרה. עבור אילונה שווארק, צלמת פולניה שהגיעה לאמריקה לפני ארבע שנים, היה המראה משונה ומוזר, והיא החליטה ליצור סדרת צילומים של ילדות ובובותיהן התאומות. התוצאה אסתטית, מרתקת ומעוררת מחשבה.
הבובה מגדירה את הילדה
שווארק, 28, המתגוררת בניו יורק, הופתעה מאוד משמן של הבובות, המוגדרות כ'אמריקניות', ויצאה לחקור את הציפיות של העולם שבחוץ מהילדות של היום. "כל המוצרים הנלווים של אותן בובות: מטבח, בית חולים, מספרה, כולם מכניסים את הילדות לתפקיד מגדרי מסורתי מאוד מוגבל", אומרת הצלמת. "ניתן לראות בבירור כיצד החברה האמריקניות ממציאה ומכתיבה בעצמה את הילדות של כל הבנות הללו. על ידי יצירת תאומות קטנות לבנות, למעשה מראים להן מהם התפקידים אותן הן אמורות לבצע בחברה. זוהי הכנה לחיים כפי שמצופה מהן לחיות אותם. בדרך שבה הבנות שצילמתי דיגמנו והחליטו להביע את עצמן בפני המצלמה יש סיפור שלם בפני עצמו על מה הן חושבות שמצפים מהן להיות, ומי הן באמת".
ברבות מהתמונות הילדות נראות מהורהרות, בחלקן בודדות או עייפות, ובאחרות אפילו רדופות. זוהי ללא ספק בחירתה האמנותית של שווארק, שלא הנציחה במצלמתה אף לא חיוך קפוא אחד, ובכך מעבירה ביקורת חריפה על החברה שלמעשה נוטלת מילדות את הילדות והתמימות במסווה אחר. שם הסדרה הוא, כצפוי, 'אמריקן גירלס', כשהכוונה הפעם היא לא לבובות הפלסטיק. כל אחת מהתמונות מספרת סיפור שלם על חייה של ילדה, על הבית ממנו באה, על מידת עושרם של הוריה ועל הדרכים בהן היא מעדיפה לבלות את זמנה. השאלה שמעלה שווארק, במבט חיצוני של מהגרת, היא שאלה מורכבת: כיצד הפכה הילדות של ילדות שכביכול יש בידיהן את כל האפשרויות, כה שחוקה ועצובה?
"כשהגעתי לראשונה לארה"ב", מספרת שווארק, "התופעה הזו, של 'אמריקן גירל' צדה את עיניי מיד. זה הדהים אותי ויזואלית, העובדה שיש רצון של ילדות לחבוק בובות שנראות בדיוק כמותן. המטאפורה לעולם המודרני שבו אנו חיים היא מתבקשת. הבובה מייצגת פורטרט עצמי של הילדה, נרקסיזם, תקוות וחלומות, אך למעשה היא יותר דומה לאחיותיה הבובות מאשר לילדה. בסופו של דבר היא אינה ייחודית. היא עשויה בייצור להמונים. היא מייצגת צרכנות יתר וחומרנות. אותי הנושא מאוד מטריד, והבובות האלה רק מצליחות עוד ועוד בכל שנה. בסופו של דבר, למרות האשליה, זו הבובה שמגדירה את הילדה, החברה המסחרית שמגדירה את האנשים, ולא להפך".
