"כשהתקשרו אליי בשעת צהריים מהוצאת כנרת, כדי לבשר לי שזכיתי בתחרות "סופר נולד", בדיוק נמנמתי, הייתי כמובן מאוד נרגשת למשמע הבשורה, וכעבור כמה זמן, לא ידעתי אם לספר לבעלי ולמשפחה, כי הייתי בטוחה שזה היה חלום", מספרת רותי דפנה (61) מכפר סבא שספרה "חיפושית בגשם" זכה בתחרות של סיפורים לילדים בהוצאת כנרת זמורה ביתן, ובקרוב ייצא לאור.
רותי לא תמיד עסקה בכתיבה. "אני אמא לארבעה וסבתא לשבעה נכדים, בשנים של גידול הילדים לא היה לי זמן ופניות לכתיבה, ולא הרגשתי שאני במקום שמאפשר את זה. ככל שהשתחררתי מהמטלות היומיומיות של הבית, התחלתי לכתוב. היום אני כותבת לעצמי די הרבה, הספקתי כבר למלא מחברות עבות כרס".
"חיפושית בגשם" הוא ספר לפעוטות, המספר סיפור פשוט ומקסים על חיפושית שמטיילת בארגז החול. כשהגשם פתאום מתחיל לרדת, היא מחפשת מחסה ולא מוצאת, עד שעידו, ילד קטן שעבר בסביבה, ראה את מצוקתה, הניח אותה בכף ידו, והגן עליה מפני הגשם, עד שהשמש יצאה.
מהיכן הגיעה ההשראה לסיפור?
"רציתי לכתוב סיפור טוב, במובן הערכי שלו, שייתן השראה חיובית. סיפור עם מסר שחשוב בעיניי שיעבור לילדים וגם לנכדים שלי, וכך לאט לאט הסיפור נוצר. בסיפור, הילד עידו נתקל במצוקה, ולא התעלם ממנה, הוא התייחס לסביבה שלו ולמה שקורה בה, וגילה אכפתיות כלפי החיפושית, כך הוא הציל נפש חיה. בסיפור הקטן הזה, אני מנסה להעביר לילדים שלא צריך להיות בעל כוח או ממון, כל אחד גם ילד קטן בכוחותיו הדלים מסוגל להציל נפש חיה, כל מה שצריך זה רק תשומת לב, רוחב לב ואכפתיות – המסר הזה הוא לא רק לילדים אלא לכולם".
רותי מעולם לא השתתפה בסדנת כתיבה, "מתישהו אני אלך ללמוד כתיבה בצורה מובנית ומסודרת". על התחרות של Mako עם כנרת זמורה ביתן היא שמעה מפרסומים באמצעי התקשורת. במגירה המתינו להזדמנות שכזו חיפושית בגשם וסיפורים נוספים שכתבה. "לא האמנתי שאזכה בגלל שתיארתי לעצמי שהמונים משתתפים בתחרות. אחרי שהתקשרו אליי לבשר על זכייתי, הייתי בטוחה שחלמתי את זה, אבל אני מאוד שמחה שזו מציאות".
את עובדת כבר על הספר הבא?
"אני עוסקת באימון אישי לנוער עם הפרעות קשב וריכוז. במשך השנים שעבדתי אספתי את הלכי הרוח שהיו בחדר האימון, רגשות של תסכול ואכזבה, שמחה ופחד, והעליתי אותם על הכתב לאורך השנים, באיזשהו שלב אני רוצה לעשות עם זה משהו. חוץ מהספר הזה, שמיועד למבוגרים ואנשי טיפול, אני מעדיפה לכתוב לילדים, מרגישה שכשאני פונה לילד קטן, השפה יותר מתגלגלת".
איך היה תהליך העבודה על איור הספר?
"הדינמיקה פה הייתה שונה כי לא היה לי קשר עם רותי. לפעמים הקשר עם הסופר יכול להיות חיובי וטוב, כשהוא מוסיף לי זוויות מבט, ולפעמים כיף שנותנים מקום לדרך שבה אני רואה את הדברים, זה גורם לי להרגיש חלק מהותי בצורה שהסיפור מקבל וזה לא מובן מאליו", אומר אביאל, "בגלל שבסיפור יש עולם קטן ומפגש קטן השתמשתי בצמחייה ובסביבה כדי להכניס צבע ועולם פנימי. יש רק שתי דמויות ראשיות והאינטראקציה ביניהם קריטית, לכן היה חשוב לי לפצח איך הן ייראו ואיך אצליח להבעיר את הרגש במעט איורים".