"נשק צעצוע יכול להוביל לשימוש בנשק חי"
אנופי סינגלה, אם משיקגו, התלבטה לגבי רובי הצעצוע של ילדיה במשך זמן רב, אך ראתה כמה הם נהנים מהם והחליטה שאין בכך נזק. ביום הירי בסנדי הוק, לאחר שאדם לנזה הצעיר הרג 26 אנשים, את אמו ואת עצמו, היא החליטה שדי. "משהו בתוכי נשבר", היא אומרת. "למה שניתן לילדינו לשחק במשהו שמייצג דבר כל כך מסוכן ואיום?"
אותה מחשבה עברה באותו היום גם בראשה של איילין זייקו וולטר מניו ג'רזי, אשר נטלה את כל צעצועי הנשק של בניה והרחיקה אותם. "הרגשתי שהם צריכים להבין את הסכנה שבכלי נשק. נשק צעצוע יכול להוביל לנשק חי ולהשלכות מרחיקות לכת. כשהילד משחק בכיוון וירייה הוא למעשה משחק בלהרוג בני אדם".
מהצד השני, בנה בן השבע של שון מלסון מג'ורג'יה דווקא החליט לזרוק את הרובה לפח בעצמו. "הוא אמר שהוא עצוב מאוד ולא רוצה לראות עוד רובה לעולם", אומרת האם.
אלה רק שלוש דוגמאות מכל רחבי ארה"ב של הורים שהרחיקו את משחקי המלחמה מהבית לאחרונה, והיו גם כמה יוזמות ועצומות בפייסבוק וטוויטר שקראו לפעולת הורים מסוג זה, אך על פי נתוני חברות הצעצועים לא נרשמה ירידה של ממש במכירות הרובים והאקדחים בחג המולד. "אני לא מאמינה בהרחקת חפצים או איסור", אומרת שלי דרייזן, מורה ואם לשניים מקונטיקט. "אני מאמינה בלתת להם לשחק, אבל עם חוקים. אני מלמדת את בני להיות האיש הטוב עם הרובה, לא לירות סתם באנשים בחדר אלא להשתמש ברובה כדי להגן על החלשים, כי זה מה שעושים הגיבורים".
"אני מאמין שההורים לא החליטו להאשים את תעשיית הצעצועים הפעם אלא מפנים את האצבע אל תעשיית הנשק", אומר כריס בירן, מנהל אתר ביקורות צעצועים מוביל. "צעצועי מלחמה פופולריים ומיוצרים להמונים מימי מלחמת העולם השניה, ואני לא מאמין שהתופעה תיעלם. עבור הילדים הרובים והאקדחים הם סמל לכח ושליטה".
"שימו לב שהעיסוק בנשק אינו מוגזם"
"כל דבר שהוא בגדר משחק הוא לגיטימי, כל עוד הוא משחק", אומרת הפסיכולוגית ליסה גרוסמן, "אני לא חושבת שיש קשר בין המשחק לאירועים. ילדים חייבים לשחק את הרגשות שלהם. זו מהות המשחק - להוציא רגשות החוצה. הילד הזה, אדם לנזה, לא שיחק עם ילדים אחרים. הנושא פה הוא בריאות הנפש של הילד, שנפל בין הכסאות. יום אחד הוא פשוט הוציא את הכל החוצה. בעיניי, החשיפה למסכים ולאלימות בטלוויזיה, ממנה ילדים מגיעים למסקנה שאלימות זה כלום, והרג זה נורמלי, זה הרבה יותר מסוכן".
"באופן כללי אפשר לומר שיש צורך התפתחותי בסיסי של ילדים, לרוב בנים, להתנסות במשחקי דמיון שקשורים למשחקי כח לחימה וגבורה", אומרת עדית רונן-סתר, מדריכת הורים ויועצת חינוכית. "יש לאביזרים משמעויות שהם מעבר לאלימות הטמונה בהם ומכאן מוסברת המשיכה של הילדים לאביזרים שמתוכם יביעו כח, עצמה, יכולת והשפעה על העולם והיקום. הדברים מאוד מתחברים עם משחקי דמיון. לא כדאי להיבהל ולהדיר לגמרי צעצועים שטמונה בהם אלימות, אבל כן לעשות אבחנה. יש צעצועים שמאוד מוגדרים לתכלית הרסנית מסויימת ואחרים שיכולים לקחת את הדמיון למקומות שונים. צעצועים בעלי תכלית הרסנית בלבד, סטים של אקדח, רימון יד ונפצים, זה משהו מאוד מסויים לעומת צעצועים של גיבורי על, שמחזיקים לפעמים חרבות ונונצ'קות, ולרוב משמשים להגנה עצמית ולא כדי ליזום אלימות.
"כדאי לחשוב איך מכוונים את הילדים כך שיהיה להם ביטוי אבל לאפשר להם להנות מהחלקים הטובים של העניין. ילדים זקוקים למשחק של לקחת את העוצמה בידיים. קשה קצת להורים לדעת האם העיסוק של הילד במשחקי המלחמה מוגזם או לא. לפעמים זה ממלא את כל עולמם, וחשוב לשים לב לנושא, כי ילד יכול להכנס למקום תוקפני ואגרסיבי. אז ניתן להתייעץ עם איש מקצוע שיקבע האם העיסוק טבעי והגיוני או מוגזם".