כולנו מכירים את מדיניות הילודה הנוקשה של סין (שהתרככה מעט לאחרונה) בה הקפיד הממשל במשך עשורים רבים על ילד אחד לכל משפחה. בסיטואציה זו, ההעדפה המוחלטת היתה לבנים, מסיבות תרבותיות וכלכליות. המדיניות הובילה לחוסר איזון מגדרי באוכלוסיה, לפחות על פי הכתוב ברישומי האוכלובין של המדינה, ולשינוי דמוגרפי קיצוני. כעת יוצא מחקר חדש ומצמרר החושף מה עלה בגורלן של שלושים עד שישים מיליון הבנות שחסרות באוכלוסיה הסינית בת זמננו, ומסתבר שחלקן לא חסרות כלל.
מדיניות הילד האחד הסינית החלה בשנת 1979, מאז, בממוצע, על כל 100 בנות שנולדו, נולדו 118 בנים, כך על פי מחקר שהתפרסם בשנת 2010. מחקר נוסף, המתפרסם עכשיו בכתב עת סיני מוביל, מציע כי הבנות אולי לא מופיעות בספרים, אבל הן כן קיימות במציאות. "30 מיליון איש זו בערך האוכלוסיה של קליפורניה, זה לא מספר קטן", אומר החוקר הראשי ג׳ון קנדי מאוניברסיטת קנזס, שערך את המחקר עם שי יאוג׳יאנד מאוניברסיטת שאנקסי הסינית. "בתחילת המחקר פגשתי חקלאי סיני שהציג בפנינו את בנו הצעיר ובתו הבכורה בשמם, אולם את הבת האמצעית הציג כזו ש'לא קיימת', והוא חייך וקרץ. זה היה אחרי שהממשל הסיני שינה את החלטתו ואפשר למשפחות להביא ילד נוסף במידה והראשון היה ממין נקבה. גילינו שהילדה הגדולה והבן הקטן היו רשומים והאמצעית לא. מאותו אדם הבנו שמדובר בתופעה מוכרת. אנו מאמינים שהרבה אנשים פשוט החליטו שלא לדווח על קיומן של הבנות שלהם".
הממשלה לחמה במשפחות הגדולות והענישה אותן בקנסות כבדים, והמחקר טוען כי במקום להתמודד עם העונשים, יש משפחות שמנעו מהתינוקות הבנות טיפול רפואי בשנה הראשונה, מאחר שאין להן ביטוח של המדינה ברגע שאינן מדווחות, מנהג שמביא פעמים רבות למותן. "באופן מסורתי", אומר קנדי, "הבנות נחשבות כתינוקות שנולדות בעצם להיות חלק ממשפחה של אחרים. זו הסיבה שאין תמריץ ממשלתי לגידול בנות, וזה נכון כפליים בכפר. בכך שכל כך הראה אנשים התאמצו וממשיכים להתאמץ להחביא את בנותיהם, אנו מסיקים שהמשפחות כן מוצאות בהן ערך, ושבכל זאת יש להן שווי ומעמד בתוך המשפחה".