בניגוד לימים עברו, בהם נהוג היה ללכת לצלם, כיום מרבית תמונות הילדים מצולמות באייפון, והדבר הכי קרוב לאמנות שהן פוגשות הם הפילטרים של אינסטגרם. ההפך הוא הנכון אצל אבא אחד אוסטרלי, שהוא גם צלם מצליח ועטור פרסים, שמצלם את בתו בת החמש בתמונות כה מושקעות עד שהן נראות כמו ציורי שמן עתיקים.
"בתי הופכת למטאפורה לילדות"
ביל קגאס, צלם פורטרטים מהידועים באוסטרליה, החל השנה ליצור את סדרת התמונות המדהימה בה מככבת בתו המתוקה, סדרה היוצרת מחווה צבעונית ומהפנטת למאסטרים הישנים של הציור, כוכבי המאה ה-17 וה-18, ביניהם רמברנט, ורמיר, ואן גוך וקראווג'יו. האמן הפרפקציוניסט עובד בשיטות קלאסיות בעצמו, משתמש בתאורות טבעיות ומעצב את התפאורות בדקדקנות. את מהלך הצילומים הוא מתעד בבלוג מקצועי, שם נחשפים כל סודות הצילום הקטנים שעמדו מאחורי התמונה המרשימה.
קגאס לימד את עצמו צילום, הוא מצלם במצלמה דיגיטלית ומנצל גם את תוכנת הפוטושופ, אך מרבית עבודתו נערכת בשטח. התוצאה היפה היא, לבסוף, מחווה כפולה: גם לאמנים המשפיעים עליו ועל האסתטיקה שלו, וגם לבתו המתוקה. "לא יצרתי שחזורים של עבודות קיימות", מבהיר גקאס, "אבל לא חששתי לקחת אלמנטים מעוררי השראה ולהכניס אותם לתוך משהו שכעת אני יכול לקרוא לו שלי. אני לוקח תאורה מציור אחד, חפץ מאחר, צבעוניות אהובה עלי מציור שלישי, והתוצאה מקורית". בעבודה אחת מרפרר גקאס ל'נערה עם עגיל פנינה' של ורמיר, ללא העגיל, באחרת ל'אוכלי תפוחי האדמה' של ואן גוך, אך שוב בסגנונו המזוהה של ורמיר, וחדי העין ימצאו עוד אלמנטים מוכרים שנדדו מיצירות קלאסיות.
העבודה עם בתו היתה ועודנה חוויה מיוחדת עבור גקאס, אשר שומר על פרטיותה של הבת ואינו חושף את שמה. "צילמתי המון ילדים במהלך הקריירה שלי", הוא אומר, "אבל העבודות היחידות עם ילדים שהגיעו לתצוגה פומבית הן אלה של בתי הקטנה. זאת למרות שאני לא רואה אותה כלל כבתי ברגע שאני נעמד מאחורי המצלמה, עובד במחשב על הצילומים או מתבונן במוצר המוגמר. היא הופכת בדרך למטאפורה לילדות. ילדים הם מאוד פוטוגניים, וכאשר מוסיפים לדמותם אלמנט של מסתורין או פנטזיה, ומאירים עליהם בזהירות, לא צריך המון חפצים ותלבושות כדי ליצור משהו קסום".
גקאס עצמו אינו צרכן גדול של צילומי ילדים. "לרוב, כשאומרים לי: בוא לראות תערוכה של צילומי ילדים, אני חושב: הו, לא. לא שוב, אבל הנסיון פה הוא לקחת את זה דרגה אחת למעלה. זה לא דבר פשוט, יש לא מעט מכשלות על מנת שזה יישאר אמנותי ומעורר מחשבה. העניין פה הוא לא להלביש את הילדה שלי בבגד תקופתי על רקע, אלא ההתכתבות עם עולם האמנות, מה שנותן לעבודה הרבה עומק והיסטוריה. אני מאמין שכולנו יכולים להתחבר לילדים, כי כולנו היינו שם פעם, גם אם חלק מאתנו נוטים לשכוח את זה".