"הבת שלי ביקשה אז גילחתי לה את הראש"

עם כמה שההורים של ימינו מנסים להיות מודעים ונאורים, יש המון דברים שקשה יהיה להם להתחמק מהם: הוורוד והכחול, המכוניות והבובות, החצאיות והשיער הקצר, כל אלה לא מחליפים צדדים כל כך בקלות. בעוד אמהות רבות כבר נהנות לצבוע את ציפורניהם הקטנות של הבנים שלהם כשהם מבקשים, אם יבואו הבנות הקטנות ויבקשו להסתפר קצוץ, רובן ירוצו להחביא את כל המספריים בבית, אבל לא במקרה של אם בשם פייג׳ סטנארד.

סטנארד, בלוגרית מובילה וכותבת ספר מצליח בשם ״הורות במגדר נייטרלי״, לא יכולה הייתה לחשוב על סיבה לסרב לבקשת בתה, שרצתה גם היא גלאח עם מכונה, בדיוק כמו שעושים אביה ואחיה, ותיעדה את התהליך בווידאו, תמונות ומילים.

״בכל חודש הילדים רואים את אבא שלהם מגלח את הראש, ובשבוע שעבר בני החל להצטרף אליו״, מספרת סטנארד. ״בתי איילין מיד רצתה גם. אבא שלה הפנה אותה אליי, כי לא הייתי בבית. כשהיא שאלה, אמרתי שבטח אבל בהמשך, וקיוויתי שהיא תשכח מזה. טעיתי. היא לא הפסיקה לדבר על זה, הטריפה אותנו לגמרי, ואחרי יומיים גילחתי לה את הראש״.

סטנארד מבינה שמדובר בבחירה לא שגרתית, למרות שהיא מחנכת את ילדיה לפרוץ כל סטריאוטיפ מגדרי. ״אני חושבת על זה מהפרספקטיבה של בתי. עבורה ההחלטה לא הייתה קשה. זה לא היה ביג דיל. לה מעולם לא הסבירו איך בנות ׳אמורות׳ להיראות. הזהרתי אותה שיש אנשים שחושבים שלבנות לא צריך להיות ראש מגולח. היא לא האמינה. היא אמרה: 'לא נכון. בנות יכולות לעשות עם השיער שלהן מה שהן רוצות. אמרתי לה שזה נכון, אבל שעלולים להגיד לה דברים על זה, או לקרוא לה בן. היא אמרה שזה בסדר, היא תגיד להם שהיא בת'".

סטנארד גאה בבתה, ובעצמה, ובצדק. לאיילין הקטנה יש ביטחון עצמי מפותח, והיא לא עסוקה בחיצוניות כמו ילדות קטנות אחרות. ״היא מבינה שזה רק שיער״, אומרת סטנארד. ״אותי חינכו לשים המון דגש על הופעתי החיצונית. היה לי שיער בלונדיני ארוך כילדה, והבנות האחרות היו רבות על הזכות לעמוד לידי ולשחק בו. המבוגרים תמיד החמיאו לי עליו. בגיל עשר הסתפרתי והספרית שאלה שוב ושוב אם אני בטוחה. בסוף התספורת בכיתי כמו תינוקת והתמלאתי חרדה. התגברתי על זה מאז וכיום השיער שלי קצר, אבל הרגש הראשון שעלה בי ביחס לבקשה של בתי היה: ׳אלוהים אדירים, לאאאאא!׳ ההתניות החברתיות והתרבותיות עמוקות מאוד. הן נוטעות שורשים בנפש, שקשה להשתחרר מהם. אני כן יכולה לא לעשות החלטות על פיהן, לשאול שאלות ולהטיל ספק. היה בי רצון ענק לשכנע אותה לרדת מזה ולהגיד כמה מדהים השיער שלה. ידעתי שיש לי את הכח לשכנע אותה. יש לי השפעה עצומה עליה״.

סטנארד השתמשה בהשפעה הזו באופן אחר, ובחרה שלא להעביר את המסר שהמראה החיצוני של בתה חשוב לה ושהוא שם עבור מישהו חוץ מהילדה עצמה. ״זה ממש לא שווה את זה״, היא מסכמת. ״אני מעדיפה לסבול את חוסר הנוחות של המראה של בתי ללא שיער, וללא ללמד אותה שהיא בובה קטנה שמלבישים אותה כדי לשעשע את האחר. במקרה כזה, יום אחד תתן למישהו אחר, במקומי, לעשות לה מניפולציות ולהכתיב לה איך להיראות. היא יפהפיה בלי שיער.לא רק יפה במובן האסתטי, אלא יפהפיה מתוקף הטוהר שלה. היא מכירה את עצמה ללא חוקים ושכבות, בלי הסתרות, ציפיות ודאגות שרובנו עורמים עלינו יום יום״.

>> ויראלי ברשת ומפוצץ ברגש: מה זה אמא בעצם?